מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה – פרשת בראשית (המשך)

עוד  ירצה  עם  האמור  למעלה שהענין הוא כי כבר פירשנו כי יסוד שבחכמה
הקדומ' מתלב' בדעת תחתון שבאבא מתלבש בת"ת שבאבא מתלבש בדעת שבז"א ונגנז
בתוכו ובינה עלאה  מתלבשת  בדעת תחתון שבחכמה קדומה סוד המעיים מתלבשת בת"ת
שבחכמה הקדומה מתלבשת בדעת עליון שבאבא מתלב' כולה בבינה שבז"א בסוד הדעת
שבבינה שבז"א שהוא שער  החמשים  ושאר החמשים שערי בינה סובבים אותה סגורי'
במנעול סוד היסוד שבה והמפתח  הוא  דעת  שבאבא  מתפשט  עד  היסוד שבאבא
ברית קודש עליון ופותח רחמה ומכניס שש קצוותיו בה ועל ידי כן היא אימא עלאה
מוציאה שש קצוותיה גם כן לחוץ והנה אבא נכנס ממנו ונגנז בדעת ז"א מחסד שבו
ולמטה לבד כדפרשית אבל אימא עלאה כולה  נכנסה  ונגנזה בתוך בינה שבז"א
ונעשית לה נשמה בתוך דע' שבה וזמ"ש גניז כולא  בהיכל'  חדא  (נ"א  גניז
כולא בה כולא כחדא) ובינה זו שבז"א היא גבורה שבאבא  ובתוכה היא אימא עלאה
וזמ"ש אני בינה לי גבורה ולפיכך נאמר באימא עלא' דיתבא  רביעא  על  בנין
סוד מ"ם סתומה כי כלה נכנסה ונגנזה בתוך דעת ז"א שהם הבנים מש"כ באבא:

וכאשר  רצה  המאציל העליון להוציא מאימא עלאה שש קצוות לחוץ ושאבא
עלאה יוציא גם כן שש קצוות לחוץ למטה בז"א נתלב' בחסד והוציא השש קצוות
לחוץ על ידי החסד שהוא  אברהם  ויצא  האבר  הקדוש שהוא סוף השש קצוות. וזהו
אזדמן למעבד תולדין ואלו  השש קצוות הזכר שבאו מאבא עלאה בסוד הדעת שפתח
את השערים והכניס בה זרע קדש שהם שש קצוות אלו של הזכר שסופם אבר שהוא
היסוד וגם היא אימא עלאה הוציאה שש קצוות הנקבה מצדה בסוד נקודת ציון שבה
הנקראי' מ"י ונקראים אל"ה. והנה אור אבא  נתלבש  בדעת  ז"א  מיסוד  שבו
דאבא עד שהגיע לחסד שבו דאבא וכאשר בא חסד ונכנס  בדעת  ז"א  ונכנסו  בתוכו
כל השש קצוות מאבא מיד (ד"ש די"ב ע"א) אזדמן לשימושא  ולמעבד  תולדין  כי
יצא לחוץ האבר הקדוש וזמ"ש אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן למעבד תולדין
כד אתא אברהם דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן  באברהם.  והנה
קודם התלבשות חסד שבאבא בדעת ז"א היה ברא לבד כי היסוד היה בורא ומאציל
(ע"ד) הדעת דז"א והולך ומתפשט עד סיומא דגופ' מבפנים ואז היה נקרא  ברא
מתעלם  בתוך  דעת ז"א סגיר ולא פתח וכאשר הגיע היסוד לסיומא דגופא ונשלמו
שש  קצוות  שבאבא  להתלבש  בו כאשר בא החסד ונכנס בו אז מיד נעשה אבר
ואהדרו  אתוון  לשמושא ונגלה היסוד וכמו שאבא התחיל ליכנס בדעת ז"א מיסוד
שבו בסוד  ברא  כן  אימא  עלאה  כולה  נתלבשה בתוך בינה שבז"א בסוד מי
והוציאה שש קצוותיה שהם נקראים אלה ואז תכף השם העולה מ"ה שהוא שם בן ארבע
במילואו העולה מ"ה  במילואו  דאלפין  גילה  האבר הקדוש ונעשה מברא אבר
ונמצאו במעי הבינה שש קצוות  מצדה  ושש  קצוות  מצד אבא שהוא שם בן ארבע
במלואו העולה מ"ה והוא סוד חכמה  כח  מ"ה וזמ"ש והוא רשים באלה מסטרא דא
מצד אימא ואבר מסטרא דא מצד אבא ועדין  היו  חסרים  כי  בשש קצוות שבזכר
חסרה מד' המלכות שבו וכן בשש שבנוקבא דז"א  חסרה  מלכות  שבה  ולפיכ' נשלמו
כל אחד באבר שמצד הזכר ה"א ומם סוד מ"ה שהוא  מלכות  שבו  ונעשה  אברהם
ובאלה דמצד הנקבה יו"ד מ"ם סוד המל' שהיא ים ונעשי'  אלהים  וז"ש  כד
אשתלי' דא אשתלי' דא וכל זה במעי הבינ' בסוד העיבור בבטן  דאזדרע לתקונא
דישוב' כדין אקרי אלהים כדבעינן למימר קמן ואמנם מפני מה נחקקה  כל  אות
בפני עצמה ולא נחקקו מ"ה באברהם יחד וים באלהים יחד הענין הוא כי המלכות
שבכל ספירה יש לה שתי בחי':

אמר  המעתיק לא נמצא בדרוש הזה יותר. האמנם נמצא בראשית המאמר הנז'
פירו' אחר וז"ל.  אמר ר' חיי' לר' יוסי האי דאמריתו בראשית ברא שית ודאי
הכי הוא כו' דע כי ברא הוא סוד באר העליון שהוא חיבור הוי"ה דב"ן דהיהין
ואהי"ה דהיהין העול' קנ"א  ושניהן  ב"ן  וקנ"א בגמטרי' באר ועל ידי זה הבאר
העליון נבראו שש קצוות שהוא  ז"א  וזהו ברא שית כי באר עליון ברא שית
סטרין (א"ש צ"ע כי בשער א' שער ההקדמות  בדקנ"ז  ע"א  אמר  שבאר  זה  הוא
ברחל וכאן כתב שהוא באר עליון צ"ע) (ועיין  בס'  תורת  חכם  הנ"מ דקי"ג
ע"א) ואח"כ ביאר איך נבראת נוקביה הנקראת אלהים  כנודע ואמר ברא אלהים
פירוש כי מן הבאר היותר תחתון שהם אותיות ברא גם כן  על  ידו  נבראת הנקב'
הנקרא' אלהים והנה באר התחתון הוא חיבו' ארבע' שמות הוי"ה  פשוטה  כ"ו
ואלהים  פשוט  פ"ו  והוי"ה  פשוטה כ"ו ואדני פשוט ס"ה שהם בגמטריא  באר
הרי כי במלת בראשית נרמז בריאת ז"א ובמלת ברא אלהים נרמז בריאת נוקביה:

וצריך  שתדע כי זו ההויה דב"ן שממנ' נבראו שית סטרין הנקרא ז"א הוא
עליונה כי אין  כל  ההויות  דב"ן  שוות כי ארבע בחינות ב"ן הם והוא סוד
כנגד ארבעה בנים דברה  תורה  וארבעתם  בגמטריא  קדקד הב"ן האחד הוא בנוקבא
דז"א הב"ן השני הוא בתבונה  קודם שתתפשט ותתלבש תוך ז"א הב"ן השלישי הוא
בתבונה אחר שנתפשטה בז"א הב"ן הרביעי הוא בבינה עלאה וזכור הקדמה זו:

אמר  שמואל  גם  בשער  ראשון  בשער  ההקדמו' בד' רנ"ח ע"ב נתבאר היטב זה הב"ן הראשון שהוא בנוקבא דז"א:

(דף טו"ב ע"א) ונחזור לענינינו דע כי זה שביארנו הוא כאשר נאצלו
בתחילה בבחי' אחור  באחור  אבל  כאשר חזרו פנים בפנים אז יתבאר הפסוק באופן
אחר והוא כי מן ברא שית נעשה אבר שית כי אותיות ברא נעשה אבר שהוא היסוד
ולא באר ואותיות שית נעשו  מ"ה  שהוא  ההוי"ה  דאלפין שהוא בגימטריא מ"ה
שהוא בז"א כנודע ונמצא כי בראשית  נעשה  אברהם  אבר  מה  כמו שרמז למטה
בסיום זה המאמר כי תחי' היה שית סטרין  לחוד  ועתה  נגמר  להוי"ה שלימה בת
י"ס וכן ברא אלהים שבנוקביה נתהפכה באופן  אחר  יותר  בשלימות כי ברא נהפך
לאבר והוא היסוד שבה אשר הוא כלי מיין נוקבין  ואלהי'  הוא  החמש'  גבורו'
מנצפ"ך העומדים בבאר הנז' ביסוד שבה שהוא נקודת  ציון  שבה  לעורר  הזווג
כיון שהיא פנים בפנים ואפשר כי גם מ"ה דאברהם הנ"ל  בז"א הוא על דרך זה שהם
חמשה חסדים הנקראת הויה דאלפין כנודע והם ביסוד שבו הנק' אבר להזדווג עמה
פנים בפנים:

(ד"ש  ע"ב)  שם  בד"ו  ע"א שו' ווז"ל וההיא נקודה אקרי אני ועלה
שרייא ההוא דסתים  עלאה  דלא  אתגלייא והיינו ה' וכולא חד הטעם כי אני רוצה
לומר אני הוא הניכר  בעצמותי ואין שום בחינה שיוכר בה הפרש הזכר מן הנקבה
אלא בבחינת היסוד שבזכר ונקודת ציון שבנקבה והם סוד ה' חסדים וה' נקבות:

אמר  שמואל נלע"ד לתקן וה' גבורות ואפשר דהכל עולה לסגנון אחד כנודע
אבל הזקן איננו גדל בזכר עד עשרים שנה וקודם העשרים אינו ניכר הפרש זכר אל
הנקבה:

שם  בד"ו  ע"א שורה ז' וז"ל נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו אמרו ומה
כל חכמתא דא (עיין ש' הגלגולי' ד') אית תחות ידך ואת טעין אבתרין אמרו ליה
מאן אנת אמר לון  לא  תשאלון  מאן  אנא  אלא  אנא ואתון נזיל ונתעסק
באורייתא וכל חד יימא דמילין  דחכמתא  לאנהרא  אורייתא  אמרו ציה מאן יהב
לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי  אמר לון י' עבד קרבא בתרין אתוון בכ"פ
וסמ"ך לאתקשרא בהדאי (נ"א כחדא) כ"ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא כו':

אמר  שמואל  המאמר  הזה  מצאתי  אותו כתוב בשני מקומות וכמעט ששני
המקומו' הם בסגנון  אחד  ועם  כ"ז לא מנעתי לכתוב את שתי הנוסחאות להיות כי
אין מדרש בלא חידוש וז"ל הנוסחה הראשונה:

דע  כי  כאשר  האדם  עוסק בתורה כראוי לשמה זוכה להשיג שיתגלה אליו
איזה צדיק מאותם  שהם  משורש  נשמתו  ויבא ויתלבש דוגמת מלאכי אברהם אבינו
ומגלה לו רזי תורה  בהיותו  מתלבש  בההוא חלוקא דרבנן אשר לו כנודע וזהו
סוד אותו הסבא דפ' משפטים  והמקומות  אחרים  הרבה בכל ס' התקונין שהיה יורד
ומדבר עם רשב"י והיה מגלה  לו רזי תורה ודע כי לפעמים אותה הנפש של הצדיק
ההוא מתלבשת בההוא חלוקא דרבנן  ולפעמים  מתלבש גם הרוח. ולפעמים גם הנשמה.
ואמנם בהיותו בא בבחי' נפש בלבד אז הוא בצורת טעין חמרי כי הוא רמז אל
הנפש שמעולם העשיה. והנה כבר ידעו והכירו  ר'  אלעזר  ור'  אבא  שזה  שהיה
טעין חמרי היה בחינת (ע"ב) צדיק אחד מאותו  עולם  שנגלה  ללמדם  וגם ידעו
שלא היה אלא בחינת נפש בלבד כיון שראוהו טעין  חמרי  אבל לא ידעו מי היה.
ולכן שאלו אותו טעם ביאתו מה היתה וגם על מה זה  לא  נגלה  אלא  בבחי'
הנפש אשר על כן בא בצורת טעין חמרי והשיב להם יו"ד עבד  קרבא  בתרין אתוון
כו'. והענין הוא כי היוד הזו היא יו"ד זעירא אשר ממנה בחינת  הנפש  ואות
כ"ף רומזת אל כסא הכבוד כנ"ל כד נחתת כ"ף מעל כורסי יקריה אזדעזע  כו'
והוא  עולם הבריאה ואות סמ"ך היא בחינת שש קצוות היצירה שהם סוד ששים  המה
מלכות  בסוד  שש קצוות כל אחד כלול מעשר ספירות וכונת דבריו הם כי נפשו
הנקראת  יו"ד  עבדא  קרבא  ומלחמה עם אותיות כ"ס שהם נשמתו ורוחו ורצתה
להתקשר  בהם  יחד  כדי  ששלשתם יבאו ויתלבשו ויתגלו בעה"ז לעשות המצוה
הגדולה ההיא  ולגלות  סודותיה  של  תורה אל חכמי הדור ההוא. ואמנם זה המדבר
עמהם הוא בחינת  המלבוש  בלבד הנקרא חלוקא דרבנן וסיפר ענין מלחמת נפשו עם
רוחו ונשמתו וסיפר  כי  רוחו  ונשמתו  לא  רצו  להתלבש  ולהתקשר עם הנפש
לסיבה הנזכרת כאן ולהבינה  צריך  שנודיעך  ענין  אחד  והוא כי הנה אחר
שהאדם עסק כל צרכו בתורה והשלים  כל  מה שצריך לו להשלים כפי בחינת חלק
הראוי לו כנודע אז נשמתו ורוחו ונפשו  נעשים  מרכבה  למעלה  באופן  זה כי
הנשמה נעשית מרכבה אל אות כ' שבכסא ואיננה  יכולה לצאת עוד משם כי תמיד
עומדת שם בבחינת מרכבה אל קונה יתברך ועל דרך זה גם הרוח נעשה מרכבה אל אות
ס' אשר ביצירה והנפש אל אות יו"ד שבעשיה כי גם  מצינו  לעיל  דכד  נחיתת
כ"ף מעל כורסי יקריה כדי לומר אל הקב"ה שיברא בה העולם  שנזדעזע  העולם
ואמר לה הקב"ה תוב לאתרך וכן הענין בנשמת הצדי' הנמשכת מן המקום ההוא:

ודע  כי  זה אשר נגלה להם היה רב המנונא סבא אשר הוא גלגולו של משה
רבינו ע"ה המתגלגל  בכל  דור  ודור  כנז' בתקונין. והנה כבר נשמתו נעשית
מרכבה דבוקה אל הכסא  ולא יכילת כורסייא למהוי אפילו שעה אחת בצתי הנשמה
הזאת גם רוחו הנקראת ס'  כבר  נעשה  מרכבה אל היצירה ועמה יש סמך ועזר אל
הנופלים שהם ז"א ונוקביה דיצירה  כי  שם  הוא  סוד סומך ה' לכל הנופלים אשר
ארז"ל שסמכן דוד ברוח הקדש פירוש  כי תיקון דוד הע"ה היה ביציר' ע"י
המזמורי' שתיקן ברוח (ד"ש ע"ג) הקדש כי שם הם בחינת נופלים אבל בעולם העשיה
אינם אפילו בגדר נופלים אלא הם נתונים ממש  בתוך  הקליפות  שהוא  גדר גרוע
מנפילה ועל כן רוחו עמד שם כדי להיותו שם סומך  אל  הנופלים  הנז'  בבחינת
היותו שם מרכבה אליה' כנז'. אמנם היו"ד שהיא הנפש  היא אשר באה אצלי כי
אני הוא בחינת המלבוש הנקרא חלוקא דרבנן הנגלה לכם כנז'  והנפש אמרה אלי
נחמה אחת והיא שאעפ"י שלא רצו הנשמה והרוח שלי לרדת עמה עכ"ו  היא  תעלה
ותתקשר  למעלה עמהם נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בנפש דאצילות ונפש  דאצילות
ברוח דאצי' ורוח דאצי' בנשמ' דאצי' כנודע כי התקשרות הזה נקרא צרור החיים
הנז' בפ' ויחי בדף רכ"ד ורכ"ה (ע"ג) ועל ידיהם תקבל הנפש שפע ואור עצום
ואח"כ  תרד  הנפש אצל החלוקא דרבנן הנז' ותחלק לה שלל שפע רב מאשר לקחה
מלמעלה  חליפי  שכר  עבודתה  אשר טורחת לילך בצורת טעין חמרי כנ"ל ומלמדת
רזי תורה  לחכמי  הדור  אשר  בעה"ז ובודאי הוא שנפש ורוח ונשמה של הצדיק
העושה כך מקבלים  שפע  רב  וגדול על הדבר הזה. והנה הרוח דאצילות היא יו"ד
עלאה כי היא מבחינת  אצילות  ונקראת יו"ד כי היא בחינת היו"ד דיסוד שמשם
יוצא הרוח והשי"ן הוא  שי"ן  דבינה  דאצילות  בתלת ספירן עילאין כנגד ג'
קוי השי"ן וממנה בחינת הנשמה  ושתיהן  נקראים  י"ש וזהו סוד להנחיל אוהבי
י"ש והם רוח ונשמה דאצילות ולכן  קראם שין עלאה ויוד עלאה. גם דע כי אין כח
ורשות ויכולת בשום נשמת צדיק שבאותו  עולם  לרדת  ולהתלבש  ולהתגלות
בעוה"ז כנז' אם לא שבתוך נקודה אמצעית פנימיותה  יתלבש  שם  ניצוץ  אחד  מן
נשמת משה רבינו ע"ה ועיין בסוף אדרת נשא בדקמ"ד ע"ב:

אמר  שמואל  שמעתי  מן המקובלים הפשטנים שביארו במאמר הזה כפי הפשט
במ"ש יו"ד עבד  קרבא בתרין אתוון בכ"ף וסמ"ך לאתקשרא כחדא כו'. כלו' הנה
אתם שאלתם אותי מאן  יהב  לך  למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי והוא השיב להם
כי מחמת חסרון כי"ס שמטה  ידו  מאד  ולכן נעשה טעין חמרי וכפי שיטתם השיבם
כי בראותו שלא הכירוהו עדין  שהיה  בסוד נפש לכן השיבם כפי שיטתם כי מחמת
חסרון כי"ס נעשה טעין חמרי וזהו מ"ש יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון בכף וסמך:

אמר שמואל ז"ל הנוסחה השנית הנמצאת במאמר הנז' נחתו ר' אלעזר ור'
אבא ונשקוהו כו'  אמרו  לה  מאן  אנת כו' אמרו ליה מה יהב לך למיזל הכא
ולמהוי טעין בחמרי כו':

דע  כי  כאשר האדם הוא עוסק בתורה כראוי לשמה יש בידו יכולת להשיג
שנשמת צדיק אחד מאותם שהם מן שורש נשמתו שיתלבש כדוגמת מלאכי אברהם אע"ה
שנא' וישא עיניו וירא  והנה  שלשה  אנשים  כו' ויבא ויגלה לו רזי תורה והוא
מתלבש באיתו הלביש הנקרא  אצל  המקובלים  חלוקא  דרבנן  אשר לו בסוד ומעיל
קטון תעשה לו אמו והם מוחין  דיניקה ועיבור כו' וזהו ענין ההוא סבא דהוה
נחית וממלל עם רשב"י ומגלה לו  רזי  תורה כנזכר בתקונין בדס"ב ע"א ובמקומות
זולתו ולפעמי' באה נפש הצדיק לבדה  מתלבשת  באותו חלוקא דרבנן. ולפעמי' בא
גם הרוח ולפעמי' גם הנשמה ואמנם כשאינה  באה  אלא  הנפש לבדה אז היא באה
בצורת טעין חמרי כי הוא רמז אל היותה נפש  דעשיה תוך לבושה. ודע כי אין
יכולת בשום נפש צדיק להתלבש ע"ד הנז' אם לא שבתוך  נקודה  אמצעית  של
פנימיות' יתלבש שם ניצוץ אחד מן נפש או רוח או נשמת משה רבינו ע"ה בהקדמ'
זו יתבאר המאמר הנז' בע"ה:

כי  הנה ר' אלעזר ור' אבא המלומדים בנסים כששמעו את חכמתו תיכף
הכירו בו שהיה נשמת  צדיק שנתלבשה ובאה ללמד להם אבל לא ידעו בו מי היה וגם
ידעו כי לא היתה המתלבשת  רק בחינת נפש דעשיה בראותם אותו טעין חמרי כנז'
(ע"ד) ועל כן שאלוהו שתי שאלות מאן את וגם מאן יהיב לך למיזל הכא ולמהוי
טעין בחמרי רוצה לומר למה לא  נתלבשה במלבוש אלא הנפש בלבד והשיב להם יו"ד
עבד קרבא כו' ופירוש כי יו"ד היא בחינת יו"ד זעירא כי ממנה בחינת הנפש ואות
כ"ף רמז אל הנשמה הבאה מן הכסא כנ"ל בפ' בראשית דף ג' ע"א וז"ל וכד נחתת
כף מעל כורסי יקריה כו' ואות ס' היא סוד  ו' קצוות שביצירה כל אחד כלול
מי"ס בסוד ששים המה מלכות אשר משם בא הרוח ופירוש  הדברים  הוא  כי  הנפש
שלו הנקראת יו"ד עבדא קרבא בהדי כ"ס שהם נשמתו ורוחו  ורצתה  להדבק  בהם
ושיבאו  שלשתם יחד לעשו' המצו' ההיא (ד"ש ע"ד) לבא וללמד  ולגלות  רזי
וסתרי תורה אל חכמי הדור ההוא הראוים. והנה המלבוש הנקרא חלוקא  דרבנן  הוא
היה המדבר עתה ולא הנפש עצמה וסיפר כי הנשמה והרוח לא רצו לבא  מלובשים
בו לפי שנתנו טעם לדבר והנה הנשמה נתנה טעם אליה והוא במה שצריך שתדע  כי
אחר  שהאדם  עסק כל צרכו והשלים חלקו כל מה שהוא ראוי להשלים נעשים נשמתו
ורוחו ונפשו מרכבה למעלה כי הנשמה נעשית מרכבה אל אות כ"ף שבכסא ואינה
יכולה  לצאת  משם כלל והיא צריכה להיות שם מרכבה אל קונה יתברך וכן רוחו
נעשה מרכבה  אל  אות  ס' שביצירה וכן נפשו נעשית מרכבה אל אות י' שבעשיה
וכן מצינו כאשר  נחתא  כף  מעל  כורסיה  יקריה לומר לפני השי"ת שיברא העולם
בה כנ"ל בפ' בראשית  בדף ג' ע"א אז נזדעזע העולם ואמר לה הקב"ה תוב לאתריך
כו' וכן ע"ד זה בנשמה  הבאה משם שצריכה שלא תזוז משם ובפרט כי זה הצדיק
שנגלה לר' אלעזר ולר' אבא  עתה  הוא  רב המנונא סבא ע"ה והוא היה גלגול
מרע"ה המתגלגל בכל דור ודור וז"ש בפ' ויחי בדף רכ"ה ע"א אר"ש אי הני בבלאי
טפשאי ינדעון מלין דרזי דחכמתא כו'  ינדעון  שבחא דרב המנונא סבא כד אשתכח
בינייהו כו' ולכן הנה נשמתו נעשית מרכבה  אל הכסא דבוקה שם ולא הוה יכלא
כרסיא למהוי אפילו שעתא חדא בלתי הנשמה הזו  הגדולה  וכן אות ס' שהוא הרוח
שלו כבר נעשה מרכבה ביצירה ועמו יש סמך אל הנופלים  שהם ז"א וניקביה דיצירה
אשר עליהם אמר דוד הע"ה סומך ה' לכל הנופלים וסמכן  דוד  ברוח  הקדש כי
תיקון דוד הע"ה שתיקן במזמורים הוא ביצירה הנקראים נופלים  אבל בעשיה אינם
נקראים נופלים כי שם הם עומדים ממש בתוך הקליפות והוא יותר  ממדרגת  נפילה.
ואמר  כי  הרוח  לא  רצה לבא כי הוא שם ביצירה סומך אל הנופלים בסוד רוח
הצדיק הנעשה שם מרכבה סומכת אל הנופלים:

אמנם  היו"ד  שהיא  הנפש  שלו  דעשיה  היא  באה  ונתלבשה בי כי אני
המדבר הוא המלבוש  הנקרא  חלוקא  דרבנן  מוחין  דיניקה  של  הנפש ואצלי באה
הנפש דגדלות ואמרה  לי  נחמה  אחת  והוא כי אם ארצה לעשות מצוה זו עמה הלא
היא תעלה למעלה בסוד  צרור  החיים  הנז'  בזוהר  בפ'  אחרי  מות דאתצריר
נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה  בנפש  דאצילות  ונפש דאצילות ברוח דאצילות ורוח
דאצילות בנשמה דאצילות ועל  ידיהם  תקבל  הנפש  שפע ואור גדול (דף ח"י
ע"א) ואח"כ תרד הנפש אצלה אצל המלבוש  הזה  ותחלק  לה שכר גדול ושפע אור
גדול בשביל שכר טירחה שהולכת בצורת טעין  חמרי  ללמד  סודות התורה את
התלמידי חכמים כי בלי ספק שמקבלים שכר ושפע גדול  על  הדבר  הזה.  והנה
נשמה ורוח דאצילות הם אותיות י"ש וזהו סוד להנחיל אוהבי  יש  כי  היו"ד היא
יו"ד דיסוד שמשם יוצא סוד הרוח ואות שי"ן היא בבינה בג'  ספירן  עלאין
כנגד  ג'  קוים  שבשין  כי  אלו  הם שרש מחצב הנשמה והרוח ולהיותם מבחי'
האצילות קראם עלאין באומרו שי"ן עלאה ויו"ד עלאה כו':

שם  בדף ז' ע"ב שורה ח' וז"ל אשכחנא בספרא דשלמה מלכא שמא גליפא
דשבעין ותרין שמהן  אגליף עלוי בתבין בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה
אבוי בקדמיתא כו'. דע כי בחי' רי"ו הם ג' שמות הוי"ה דמילוי יודי"ן ע"ב ע"ב
ע"ב הם רי"ו ואלו הם בדעת  העליון  דדיקנא  עלאה  דאריך  אפין  כמבואר
אצלנו בכוונת ק"ש שעל המטה וכשנותן בה בחינת אלו הרי"ו אז הם בחינת מיין
נוקבין והם סוד ההוא רוחא דיהיב בה  בעלה  בביאה ראשונה כנודע אבל כאשר
נותן בה המיין דכורין בסוד טיפה מזרעת להוליד  ולהתקיים  אז  הוא סוד שם
אחד של מילוי יודין העולה ע"ב. ואז הוא סוד ע"ב  תיבין ואינון אתוון והנה
אביו של חבקוק לא גליף ויהיב ביה אלא אותם רי"ו אתוון  נוקבין  וכשמת  פרחו
ממנו וכשבא אלישע הוצרך להחזירם ולאגלפא ביה זמנא תנינא  אותו  הרי"ו  של
מיין  נוקבין  ואח"ך  יהיב ביה ע"ב תיבין דכורין כדי שתתקיים. ועיין באדרא
רבא בדף קל"ה ע"ב:

שם בד"ח ע"א וז"ל בכל יומי שתא אקרי אל והשתא דהא עאלת לחופ' אקר' כבוד ואקרי אל יקר על יקר נהירו על נהירו ושלטנו על שלטנו:

אמר  כי בכל השנה אין לה רק שם א"ל אבל עתה בחג השבועות יש לה בחינת
דעת יותר פנימי כנודע והוא משם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י אשר הוא בגמטריא
כבו"ד א"ל. (ד"ש די"ג  ע"א) והדעת הזה איננו בא אלא בעת הזווג שהוא בשבתות
או בחג השבועות אשר אז  הוא  דוגמת  יום השבת כנודע כי לטעם זה איננו רק
יום אחד ואינו שבעת ימים כפסח וסכות:

אין תגובות »

---