פרשת בשלח

(דף  א'  ע"א)  ד"ן ע"א וז"ל ויסע מלאך האלהים גו' מתניתין עד לא אשתקע
אוירא דכיא.  ואית  דגרסי  עד  לא אשתכח אוירא דכיא ולא נהיר אבנין נקיבן
הוי סתימן וכו':

כבר הודעתיך כי נצח הוד יסוד דז"א נעשו שלשה מוחין בנוקביה ושלשה
מוחין דזעיר אפין  נעשו  מנצח  הוד  יסוד  דאימא וכמו שהיסוד דזעיר אפין
נקרא אמא דכיא כך נקודת ציון של הבינה נקראת אוירא דכיא והיא בחינת היסוד
שבה ולשון אוירא דכיא זה תמצאהו פעמים הרבה בס' הזוהר בשתי האדרות. וכאשר
נקודת ציון שהיא היסוד של הבינה  נכנסת ומתלבשת ונשקעת תוך גולגלתא דז"א אז
נעשה לזעיר אפין בחינת הדעת וזכור  כלל  זה.  וזמ"ש  עד לא אשתקע אוירא
דכיא כלומר טרם שנכנסו נה"י דאימא להיותם  בבחינת  מוחין  ברישא  דזעיר
אפין להאיר שם אשר אז נכנסה גם כן אוירא דכיא  דאימא  גו רישא דז"א ונשקעה
בתוכו. יאמר כי טרם היות הדבר הזה היה עדין הזעיר אפין בגו מעהא דאימא כי
בהיות זעיר אפין בסוד העיבור. ולכן אבנין נקיבן הוו  סתימאן  כלו' כי בהיות
זעיר בסוד העיבור גם נוקביה הנקראת מלכות היתה שם עמו  גם כן. והנה המלכות
הנקראת אבן בסוד משם רועה אבן ישראל. ובסוד אבן מאסו הבונים.  ואעפ"י
שבפ'  כי  תשא ברעיא מהימנא אמרו אבנא למשקל בהדא איהי יו"ד עכ"ז  פירושו
הוא על המלכות הנקראת גם היא יו"ד תתאה. וכבר ידעת כי כל האורות העולין
מתתא לעילא הם בחינו' אורות נקבות. וזהו סוד האור שאנו מכנים וקוראין אותו
בשם  אור  המקיף והבן זה מאוד בסוד נקבה תסובב גבר. וזה האור המקיף הוא
הנקרא  אבנין  ואמר כי זה האור הנקרא בשם אבנין היה אז האור סתום וסגור
בתוכם לפי  שאלו הם בחינת מיין נוקבין תתאין ואז לא היו יכולין לעלות כי
האור המקיף הם סוד בחינת מיין נוקבין והבן זה:

אמר  עוד תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען פירוש כי כמו שביארנו
שהמלכות היתה שם  בסוד  העיבור כמו כן (ד"ש די"ח ע"א) זעיר אפין היה בעיבור
שם. והיה בבחי' תלת  דכלילן בתלת וכמו שבארנו בכמה מקומות בסוד תלת כלילן
בתלת מה ענינו. ושם הודעתיך  כי  אז  היה  בסוד  וי"ו  זעירא שבתוך הה"א
ראשונה והוא תלת ניקודין שמתחלקת  אות  ו'  הזאת רישא וסופא ואמצעיתא כזה.
ואז היו שקועים בתוך הבינה. אמר עוד ומיין סתימן תחות נוקבי בשבעין ותרין
אתוון אתהדרו לאתרייהו פירוש זה יובן במ"ש בפ' אחרי מות בדף מ"ז ע"ב תאנא
אתחברת ה"א עילאה ברחימותא כו' אתיא חסד  ופריש  לון  ונפקו גזעין מתחות
לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו כו'. והענין הוא  כי  המיין  נוקבין אשר הם
סוד אור המקיף כנז'. והם בסוד מתתא לעילא ולכן נפקו  גזעין  מתחות  לעילא
ואז  אתא חסד ופריש לון בסוד הנסירה והחזירם אפין באפין.  וזמ"ש  ומיין
סתימן תחות נוקבי שהם המיין נוקבין הנ"ז שהיו אז סתימין עדיין  ולא  היו
(ע"ב) מעלין מיין נוקבין. אתהדרו לאתרייהו על ידי ע"ב אתוון שהוא  סוד  ע"ב
אותיות שנקרא חסד שהוא בגמטריא ע"ב והוא אשר העלה אותם למעלה בבחי'  אפין
באפין. ובתחילת ביאור אדרת האזינו יתבאר היטב התוספתא הזאת בענין זעיר
אפין  כאשר  הוא  תלת כליצן בתלת. גם במה שביארנו בכונות ק"ש שעל המיטה
יתבאר  לך כי אוירא דכיא הוא בחינת היסוד והדעת של חכמה אשר הורישו. אל
הבינה בביאה ראשונה לעשותה כלי ע"ש:

שם  דנ"ד  ע"א וז"ל ובההיא שעתא דנפק לנחתא לארעא בזרעא דלוי אתתקנו
ארבע מאה וכ"ה  בוצינין למלכא כו' (עיין במאמר רז"ל דל"ה ע"ב מ"ש מהרש"ו
ז"ל באופן אחר ובש'  רוח  הקודש  דל"ה יחוד ד' ובד"ן ע"ב) שמעתי אומרי' משם
מורי ז"ל בביאור לשון  הזה  כי  הענין  הוא רומז אל שם כה"ת היוצא מן ר"ת
כ'ל ה'נשמה ת'הלל יה והוא  יוצא  מן  שם  י"ה  באופן הזה יו"ד פעמים ה"י הם
ש' ויו"ד ה"י עצמו הרי של"ה.  ועוד  יש בו גם כן שלשה מילוים שהם יוד הי
יוד הא יוד הה. והם בגמטריא צ"א  ועם  של"ה  הרי  תכ"ח (א"ש עם הכולל).
וכולו הוא משם יה וזהו כ'ל ה'נשמה ת'הלל  י'ה  כי  מן  יה יוצא ר"ת כ'ל
ה'נשמה ת'הלל. ויען השם הזה נעשה על ידי הכאת יו"ד בה"י כנז' לכן נקרא גם
כן כה"ת לרמוז שנעשה על ידי הכאות הנז':