פרשת תרומה (המשך)

שם  דף קס"ז ע"א וז"ל על דא תלת אינון אור מים רקיע לקבל תלת דרגין
אילין כו' הנה  הדרוש  הזה  ביארתיו  בשער  היחודים ביחוד שם שדי וע"ש. עוד
אבאר לך כאן הקדמה  אחת גדולה בנויה על פסוק מי מדד בשעלו מים כו' הנה
מצינו שהוזכרו שלשה מיני  מדידה  בפסוק  לא תעשו עול במשפט במד' במשקל
ובמשורה ובשער החמישי שהוא שער  המצות  בפ' לך לך ד' ז' עד ד' יו"ד בסוד
המילה ומצות האונאה נתבאר גם כן סוד  שלשה  אלו מדה ומשקל ומשורה ומצאת שם
כי תדרשם והנה לפי פשוטם הוא כך כי המדה  הוא  בחינת האמה המודדת באורך
וברוחב כמ"ש אורך היריעה האחת שלשים באמה ורוח'  ארבע באמה ומשקל הוא נודע
בענין שתי כפות המאזנים ולפעמים מכריע כף זו ולפעמים  כף  זו  ומשורה  היא
ענין האיפה או הסאה שמודדין בה היין או השמן או המים  וכיוצא  בהם כדי לתת
קצבה ושיעור אל הדבר ההוא בל יתפשט לחוץ מן המשורה ההיא  והנה  המעולה
מכולם  הוא המשקל וכמ"ש במשנה במסכת תרומות והשוקל משובח משלשתן  והנה  הוא
סוד אהיה שהוא הדעת העליון אשר במזלא קדישא דדיקנא דעתיקא ובתוכו  מתלבש
שם ההויה דיודין שהוא בגמטריא ע"ב וזהו ענין משקל כי המ' רומזת לארבעה
יודין  שבשם  זה  העולים  בגמט' מ' ואותיות שקל כבר ביארנו בסוד הש"ק ובסוד
פסוק ארבע מאות שקל כסף הנז' בריש אדרא רבא והוא כי אחר שמנינו הארבעה
יודין  בחשבונן הפשוט שהם מ' של משקל עוד הם נמנין כל יוד מהם כלולה מעשר
שהם ארבע  מאות  כמנין  ש"ק  מן משקל ואות ל' היא חשבון ההוי"ה כ"ו עם ד'
האותיות עצמן שהם ל' של משקל:

עוד  לסיבה  אחרת נקרא הדעת בשם משקל. והוא כי היכר המשקל אם הוא
שוה או פחות או  יותר  איננו  ניכר  אלא  בלשון  המשקל אשר למעלה באמצעיתו
זקוף ועומד כפי נטייתו והכרעתו לכאן או לכאן. וכבר ידעת כי בחינת הלשון הוא
בדעת עליון ונודע כי  המשקל  נשקל  על ידי אבנא חדא למשקל בה כנז' פ' תשא
ברעיא מהימנא דף קפ"ז ע"ב. (ד"ש ע"ג) והנה כל אבן היא בחי' אות יוד והיא
סוד המוח שהיא החכמ' והאבן הזו  היא  סתומה שאין האור שבתוכה יוצא צחוץ אבל
יש אבנין נקיבן אשר אור האבן ההיא יורד דרך הנקב ההוא למט' וגם אור אחר
עולה דרך הנקב ההוא מתתא לעילא כמו שנבאר  בע"ה  והנה סוד האבן היא באה
מטיפת המוח הנמשכת מן החכמ' אל הדעת ומשם נמשך אל הבינ' (ע"ב) ועל ידי הדעת
נשקלת האבן ההיא אם היא כבידה או קלה פירוש שכאשר האבן היא קלה עולה אותו
כף המאזנים למעלה. ואם היא כבידה יורד אותו הכף מאזנים  למטה  כך  הענין
זה  כי  אם האור הזה שבחכמה הוא גדול ודומה אל האבן הכבידה  היורדת  היא
למטה כנודע כי כפי ערך כבידות האבן תרד מטה מטה ואם הוא אור מועט וקטן אינו
יכול לרדת למטה מחמת קלותו. והרי באירנו אופן המדידה האחת הנקראת  משקל
והיא בסוד אור החכמה היורד דרך הדעת. ושם נשקל בדעת אם ירד הרבה וימשך
למטה  או לאו. ודע כי ג' מדרגות הנז' שהם משקל ומשורה ומדה הם סוד מ"ש בפ'
תרומ'  כנז' הנקראים אור ומים ורקיע כמו שנבאר בע"ה. ונמצא כי המשקל הוא
בחינת מדידת טיפת האור הנמשכת מן החכמה אל הדעת שבו נשקל גודלו וקוטנו:

ועתה  נבאר בחינה השנית הנקראת מים והיא בבינה וזו נמדדת על ידי
המדידה השני' הנק'  משורה.  וביאור  הענין  הוא כי אחר שטיפת האור הנז'
הנמשך דרך הדעת ושם נשקל  במשקל  הדעת. אז ניתנת הטיפה ההיא בבינה אימא
עלא'. ושם גו מעהא מתהפכת למים.  ואז  צרי' אופן מדידת המשורה שבה מודדין
מיני המשקין כנ"ל. כי היא כלי של בית קיבול לקבל בתוכו המים הנז' כדי שלא
יתפשטו ויתפזרו אל מקום אחר. ולכן נמדדין  במשורה  שהוא כלי בית קבול
בשיעור המים ההם ממש בשוה ומשורה זו נעשית על ידי הבינה שעושה בחי' גוף אחד
אל אותה הטיפה של מים כדי לקבלה בתוך גוף זה ואז הבינה נקראת מדה אשר היא
בגמטריא חמשים עם הכולל שהם סוד חמשים שערי בינה אשר  בהם נעשית המשורה אל
המים והענין הוא כי הנה נודע כי מים האלו הם נמשכין מן  שם  הוי"ה דיודין
שהוא בגמטריא ע"ב כמספר חסד. וכנוד' כי כל בחינת מים הם בחסד  ובתחילה היו
המים מעורבים אלו באלו כנודע מתפילת ר' נחוניא בן הקנה ז"ל כי  ע"ב  גשרים
יש במים האלו והם ע"ב מיני מים שיש בהויה זו דיודין העולה ע"ב וכולן  היו
מעורבין כחד בתחילה באותה הטיפה. ולכן עשת' הבינה המשורה ההיא לכל אחד מן
ע"ב כוחות שבמים ההם כדי שיהיה כל אחד נבדל מחבירו ואלו הם נקראים ע"ב
גשרי'  שיש במימי החסד כנז'. כי הגשרים האלה הם דמיון צינורות כדי שהמים
הנז' יתפשטו  בתוכן  מובדלין כל כח אחד של מים בצינור הראוי לו ולא יתערבו
ואלו הם בחינת  משורת  הבינה  כנז'.  ונבאר  ענין מספר החמשים שערים הנז'
והוא כי הנה בחינת  טיפת  המים  האלו  הם בחינת ז"א ונוקביה אשר מדתן חמשים
שהם כ"ה אתוון דשמע  ישראל. וכ"ד אתוון דבשכמל"ו הם מ"ט וכד הוה משכנא
אישתלימו לחמשין כנז' בפ'  ואתחנן בדף רס"ד ע"ב ואלו עצמן הם סוד חמשים
שערי בינה שהם משורה אל אלו החמשים  דז"א  ונוקביה  ולהיו' כי לפעמים הם
חמשים ולפעמים אינן אלא מ"ט כנז' בפ'  ואתחנן  לכן  נרמזו במילת מדה אשר יש
בה שני מיני המספרים כי היא במספרה מ"ט  ועם כללותה הם חמשים וזהו סוד מי
מדד בשעלו מים כי מי היא הבינה וגם מ"י הם סוד חמשים שערי הבינה שבה כמנין
מ"י ועל ידיהם מדד (ע"ג) בשעלו שהיא בחינת המשורה  שיש לה בית קיבול דוגמת
שעלו של אדם שהם חפניו וידיו של אדם ובהם מדד המים  שהם  טיפה  ההיא הכלולה
משם מילוי יודין העולה ע"ב והוא בחסד הנקרא מים ולכן מים אלו תמיד היו
בסוד החסד כנודע כי שלשה פסוקים ויסע ויבא ויט הם בחסד וגבורה  ובת"ת  ועם
היותם  מתחלקי' בהם עכ"ז כל שלשתן הם בסוד החסד שבכל אחד משלשתן.  ר"ל
בחסד שבחסד ובחסד שבגבורה ובחסד שבת"ת וזהו שרמוז בפ' תרומה בדף קע"ה  ע"ב
על  פסוק  מי מדד בשעלו מים דא חסד כו' כי יש בחינת ע"ב גשרים בכל בחינה
חסד אשר בכל ספירה משלש' ספירות חג"ת. והרי נתבאר סוד מידה משקל ומשורה כי
היא  בסוד הבינה והיא בסוד המים והיא תיקון ותועלת אל המים הנכנסו' בתוכו
שיתקבצו ולא יתפזרו לכאן ולכאן:

(ד"ש  ע"ד) ונבאר עתה בחינה השלישית הנקראת רקיע והיא בז"א אחר שיצא
ממעי אמו לחוץ הוא ונוקבא כשנולד. ואז מדידתו היא בבחינת השלישית הנקראת
מדה שהיא האמה המודדת  באורך  וברוחב לכאן ולכאן כפי מה שצריך להתפשט. והנה
בחינת הרקיע היא בסוד  השמים  בסוד ושמים בזרת תכן והענין הוא כי אחר
שיצאו ז"א ונוקביה לחוץ. אז  נתעבה  ונקרש  ואיתגליד ונעשה רקיע ואז נמדד
על ידי מדידת מדת האמה הנקרא ק"ו  המדה  המתפשט והולך וגוזר וקוצב שער וע"כ
יהיה מציאות אורה. ומכאן ואילך הוא  אור  אחר גרוע או חשוב מן האחר כאדם
המודד בקנה אחד. ואומר מכאן ועד כאן יהיה  שיעור  בנין בית ומכאן ועד כאן
יהיה בנין חצר. והנה זו המדידה נעשית על ידי  הדעת והבינה שהם סוד יהו"ה
ואהי"ה שהם בגמטריא אמה עם הכולל. והענין הוא כי  שתי  המדידות הראשונות
היו משקל ומשורה שהם דעת ובינה ובהם עצמן נעשי' זו המדיד'  השלישית הנקראת
אמה. וזהו סוד ושמים בזרת תכן כי הזרת הוא כללות חמשה האצבעות  והוא סוד
חמשים שערי בינה אשר הם כללות ז"א ונוקביה שהם חמשין אתוון דשמע  ובשכמל"ו
כנ"ל  ועתה  נעשו בסוד רקיע אחר שנתייבשו ונתפזרו לכאן ולכאן וזהו  לשון
זרת  כמו וזריתי פרש על פניכם שהוא לשון פיזור כנז' בפ' תרומה דף קע"ה  ע"ב
ודע  כי  כל  שלשה  מיני מדידה הנז' הם נעשים ע"י שם ההויה במילוי יודין.
המתלבש בשם אהי' דמילוי יודין ג"כ. ולכן אותיו' הראשונו' של מדת משקל
משורה  הם  אותיות  מימ"ים  כי  מ' בגמטריא ארבעים והם חשבון ד' אותיות
יודין שבהויה דע"ב ודע כי יש הפרש גדול בין מדידה זו של האמה לשאר המדידות
של המשק' והמשורה.  לפי  ששמם האחרות הם קיימות ובפרט המשורה אשר המים
מתקבצים ועומדין בתוכה  אבל  מדידת האמה הנקראת ק"ו המדה איננה רק לפי רגע
ההוא כי בעוד שמניח האמה  על  המקום למדוד אותו הוא ניכר וכאשר מסירין אותו
ומודדין בו האמה השני הרי אין מקו' הא' ניכר בו כי עבר עליו ק"ו האמה כלל
והענין הוא כי אם המדה של האמה  הזאת היא נשארת תמיד לא היינו צריכין אל
תפילתינו ואל מצות ומעשה ידינו כלל.  אכן  עתה הכל תלוי בידינו. כי אם
נתפלל ונעשה מצות. אז תתרשם האמה ההיא ותמדוד  (ע"ד)  שם  ואם לאו ח"ו
יסתלק משם המדה הזו והבן זה היטב בדרוש הגדלת ז"א  ונוקביה  בעת  התפלה
ואח"כ חוזר לקדמותו וע"ש. (אמר שמואל הנה הדרוש הזה חולק  עם  הדרוש  הנכתב
בפ' לך לך בסוד המילה והאונאה כאשר עיניך תחזנה משרים בכמה פרטים וצ"ע):

שם  וז"ל  וההוא  אור אקרי זרע דכתיב אור זרוע כו' זה תבין במה
שביארתי בענין ארבע  כנפות  הציצית מה ענינם ושם ביארתי שהם ד' בחי' שמוריש
היסוד אל המלכות והאחד  מהם  הוא  בחינת  נשמות  הצדיקים  אשר  הם עושים
הזווג עם המלכות בזמן הגלות רוב הפעמים וזהו ענין האור הנזרע בקדמיתא וזש"ה
אור זרוע לצדיק והבן:

שם  ע"ב וז"ל אדם קדמא' גליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא
ובלא ציורא כלל  הוה  ואתצייר  ואגליף  לתתא  מעלמא  דאתי בלא דכור' ובלא
נוקבא כו'. כבר ביארתי בביאור אדרת האזינו כי אדם קדמאה הוא בחינת חכמה
ובינה ואדם תנינא הוא ז"א  ונוקביה  וביאור  הענין  הוא כי גופא דאבא ואימא
נעשה על ידי הארה דיקנא קדישא  דעתיקא  והיא  בחינת  משחתא הנז' כאן כי
היא מידת אריך אנפין האוחז כל שיעור  קומת  האצילות  כנודע.  וכמדתו של
אריך ממש נצטיירו ונבנו עליו כל שאר הספירות  להיותם  מלבישים עליו ונמצא
כי הוא המד' שעליו נעשים הכל. ולסיבה זו נקרא  א"א משחתא ואז אתוון דילהון
דאבא ואימא אתגלימו גו משחת' רוצה לומר בין שערות  הזקן  והראש  דא"א
ובאמצען כנודע. כי שערות ראשו מושכבין על אחורי אבא ואימא  ומכסין  אותם
ושערות הזקן נמשכין ומתפשטין דרך פנים של או"א ונמצא כי או"א הם נתוני' בין
שערות רישא ודיקנא דא"א וזמ"ש אתגלימו גו משחת' רוצה לומר בתוכה ובאמצעיתא
ממש הם עומדים ושם באמצע אתגלים ציורא דאו"א. וכבר ביארנו שם כי  אבא נמשך
מתיקון השמיני דדיקנא דעתיקא הנקרא מזלא. ואימא מתיקון שלשה עשר שגם  הוא
נקרא מזלא אמנם עדין אין שם גילוי זכר ונקבה. אמנם ז"א ונוקביה שיש בהם
גילוי  גמור  של  זכר  ונקבו'  והם הנקראים אדם תתאה יצאו מכח זווג או"א
שנזדווגו  באמצע'  (ד"ש דכ"ב ע"א) נה"י דא"א כנז' שם בביאור אדרת האזינו.
איך עלו  ונכללו  נה"י דאריך לגו מאו"א ומכח הזווג ההוא באופן ההוא יצאו
בחי' ז"א ונוקביה וע"ש היטב:

שם  בדף  קס"ח ע"ב וז"ל וכל מילין דאינון מעלמא דאתגלייא יתיר כתיב
בה' דכתיב המוציא במספר צבאם הקורא למי הים כו' כתוב בחוץ בכתיבת ידי מורי
ז"ל. צ"ע בפ' ברא' בדף ב' ע"א דהתם קאמר דהוי המוציא במספר מעלמא עלאה ההוא
דלית דכוותיה:

שם  במאי דקאמר ואי אכתוב בשמא איהו בה' כגון האל הגדול כו' כתוב
בחוץ. פירוש כי  יש הפרש בין כשמזכיר הפעולה ולא נזכר שם פועלה ובין
כשמזכיר שם פועלה. כי כשמזכיר  את הפעולה לבד וכתוב בה' מורה על הפועל
הנגלה שהוא עולם התחתון. אבל כשמזכיר  שם ופועל כגון האל הגדול שהוא בחסד.
וכן גבור בגבורה וכתוב בה' מורה על  חסד או גבורה שמשפיע בעולם (דף ז' ע"א)
התחתון שהוא מלכות וזמ"ש איהו בה' אבל כשלא נזכר על ידי מי נעשית פעולה זו
וזהו באורח סתים הוא מרזא דעלמא תתאה עצמו  לבד.  א"נ  אורח  לצדיק יקרא
אורח סתים וכשמשפיע בה ופועלת על ידו אינו נזכר  ההוא  כי  הכ"ל בכ"ל. וזהו
רזא דעלמא תתאה נכנס בה דרך נקודת ציון והוא המוציא  לחם  כד"א  מאשר
שמנה  לחמו  כנ"ל ובפ' בראשית בדף י"ח ע"א אמר וביה אתכסיין כולהו באורח
סתים: