מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה – פרשת בראשית

פרשת בראשית:

מאמר בספר הזוהר בדף א' ע"א שורה א' וז"ל והועתק מכתיבת ידי הרב
הגדול ז"ל ר' חזקיה  פתח  כשושנה  בין  החוחים מאי שושנה דא כנסת ישראל כו'
(ועי' ג"כ לקמן בספר' דצניעותא ענין זה בדכ"ה ע"ב מאי כנסת ישראל):

הנה  כנסת ישראל ירמוז לצלע שהיא נקודת י' והיא כלת משה כי כמו שיש
דעת מלגאו בסוד  משה  וישראל  ות"ת מלבר בסוד יעקב כן יש כלת משה מלגאו
והיא כנסת ישראל ומלכות  מלבר בסוד שכינה והיא רחל אשת יעקב ולפיכך אמר
דשושנה היא כנסת ישראל נקודה  פנימית  ויש עוד שושנה חיצונה מלבר והיא בין
החוחים כי הקליפות סמוכים לה  כנודע  וזמ"ש  בגין  דאית שושנה ואית שושנה
ויהיה ביאור הכתוב כשושנה בין החוחים  שהיא  השושנה  התחתונה כן רעיתי שהיא
השושנה העליונה בין הבנות וקראה רעיתי  דוגמת  אימא  עלאה  שהיא  בינה כי
כאמה כן בתה בסוד נקודה זו הפנימית. ובבחינה זו יאמר שמשה זכה לבינה כי זכה
להזדווג בבחינה זו הפנימית הנקראת כלת משה.  מה  שושנה דאיהי בין החוחים
אית בה סומק וחיור כן השושנה החיצונה נראים בה  הגוונים  ויצדק  בה לומר
סומק וחיור ואמנם הפנימית לא ימצאו בה גוונים כי נעלמה  מעיני כל חי אמנם
יצדק בה דין ורחמים וזמ"ש מה שושנה דאיהי בין החוחים שהיא  החיצונה  אית
בה סומק וחיור אף כנסת ישראל שהיא הנקודה הפנימית אית בה דין ורחמי':

(ע"ב)  מה  שושנה אית בה תליסר עלין אוף כנסת ישראל אית בה תליסר
מכילן דרחמי דסחרין  לה  מכל  סטרהא  הנה  השושנה התחתונה היא עומדת על
שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה הרי י"ג והם י"ג עלין דילה ונקראים עלין כי
הם בדמות הקליפות לה כי  אינם  מאצילותה  אלא למטה מהאציל' אף כ"י שהיא
השושנה הפנימית אית לה י"ג מכילן  דרחמי  והם ו"ק דידי' וו"ק נשיקין רוחא
ברוחא נקטא מיניה רחמי ואתהדרת למהוי  סומק  וחיוור  ואיהו נקיט מינ' נמ'
דינ' דאיהו סומק ואתהדר למהוי חיור וסומק  כשושנה  והיינו  שפתותיו  שושנים
תרין והיינו שפתותיו נצ"ח והוד איהי אתקשרת  בהוד  ואיהו  אתקשר  בנצח
והשת' קאמר דשושנה סתם היא כנסת ישראל שהיא מלכות בהיותם למעלה בחיק דודה
ישראל סבא והיא אז נקראת פ"ה ובחינה זו זכה משה לה וזמ"ש פה אל פה אדבר בו
כו' וזמ"ש ר' אבא בפ' ויקרא כלת משה דא כנסת ישראל ונקראת  צלע וזו היא (דף
ה' ע"א) שכינת' עלאה הנז' בתקונין ונקרא' בינה בחינה זו העליונה כי בעלה
עולה בחכמה בסוד ישראל עלה במחשבה והיא בבינה הנקראת פומא ולפיכך  נקראת
בינה בהיותה בחיק אמה ולז"א חז"ל שמשה זכ' לבינ' כי זכה למלכות בהיותה
למעלה  בבינה בסוד פה. ובסוד נשיקין ויש שושנה אחרת בהיותה למטה והיא בין
החוחים  והיא  שכינת'  תתאה  ופי'  הפ' הוא כך כשושנה בין החוחים דהיינו
שכינת' תתאה כן רעיתי דהיינו שכינתא עלאה הנקראת רעיא בבינה בין הבנות
והיינו דקאמר  מאי  שושנה  דא  כנסת  ישראל דהיינו שכינתא עלאה בגין דאית
שושנה ואית שושנה דהיינו שכינת' עלאה ושכינתא תתאה וקאמר קרא כשושנה בין
החוחים כן רעיתי דהיינו  שכינתא  עלאה  שושנה  עלאה  וקאמר  דמה שושנה שהיא
בין החוחים דהיינו שכינתא תתאה בין הקליפות אית בה סומק וחיור כי בהכרח יש
בה דין אחר שהיא למטה בין  הקליפות כן גם כן בכנסת ישראל דהיינו שכינתא
עלאה יש בה דין ורחמים ולפי שלמטה  יש  גוונים לפיכך אמר סומק וחיור אבל
למעלה אין גוונים לפיכך אמר דינא ורחמי מה שושנה אית בה י"ג עלין כו' פירוש
שכינתא תתאה עומדת על י"ב בקר והים עליהם מלמעלה הרי י"ג והם הם י"ג עלין
דילה אף כנסת ישראל דהיינו שכ'נתא עלאה בסוד  פה  אית  בה  י"ג מכילן דרחמי
שהם י"ג תיקוני דיקנא הסובבים את הפה מכל צדדיו  וזהו  דסחרין  לה  מכל
סטרהא אף אלהים דהכא דהיינו אימא עלאה אפיק י"ג תיבין לסחרא לכנסת ישראל
ולנטרא לה:

אחר  שכתבתי  כל  זה נתבוננתי במ"ש בס' במדבר בפ' פנחס בד' רג"ל ע"ב
וז"ל פתח כמלקדמין  ואמר  למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד וכי שושן
עדות מאי סהדותא סהיד  אלא שושן דא איהי סהדותא למעשה בראשית ואיהי סהדותא
לכ"י כו'. עד כנס"י בין שאר אוכלוסין ממנן רברבן כ"ז דשושנה קיימא סתי' כו'
ולבתר אדכר זמנא אחרא אמאי  אדכר  זמנא  אחרא כו' ירצה כי אימא עלאה
הוציאה עוד ה"ג שהם סוד מנצפ"ך לשמור  את  השושנ'  התחתונה שיצאתה מאחוריו
והם הם חמשה עלין תקיפין הנז' כאן ונמשכו מן שערי בינה שהם ו' שערי בינה
העליונים (נ"א ה' עליונ') כל אחד כלולה מעשר בסוד הדין שבהם ולפיכך נקראים
גבו' בסוד הדין ואינון חמשין תרעין כל שער כולל  עשר  ונקראים  ישועות  כי
הם מושיעים את הנערה לבל ימשול זר בה והנה כל חמשה  גבורות  אנו  נכללו
בסוד נקודה אמצעית של שושנה זו החיצונה והיא נקודת ציון  כנז'  באדרא זוטא
וסוד ה' גבורות אלו הם סוד שושנה זו דאתעבידת מאחוריו מבין  תרין  דרועין
ונמצא שיש בה חמש ספירות ת"ת שהוא בין תרי דרועין ונהי"ם (ע"ג)  הרי  חמשה
ולהיותה מקבלת אותם מאחורוי נקראים גבורות בסוד אחורים שהם דין  כנודע
ונכללים כולם בנקודת ציון שבה (נ"א שהוא היסוד שבה) וחמשה גבורות אלו  הם
חמשה אותיות מנצפ"ך ולפיכך הם כפולות להיותם בזכר ובנקבה זה לעומת זה והנה
כוס של ברכה צריך להגביהו בחמשה גבורות אלו לעלותם אל שרשם אל מקום היין
המשמח  למתקם  והם  הם  חמשה אצבעות היד הימנית למתקם בסוד הימין ולהעלותם
אל שרשם ויתמתקו בסוד הימין שבה ויהיו יין המשמח ולא יין המשכר מצד הגבורה
החזקה ולפי  שכוס  בגמטריא  אלהים  אשר  ממנו נמשכו ה' גבורות אלו לפיכך
נקראים כוס ישועות וכוס של ברכה בהדבקם בימין להתמתק:

מכאן  ולהלאה אור דאתברי ואתגניז וכליל בברית ההוא דעאל בשושנה
ואפיק בה זרעא ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו וההוא זרע קיימא באות ברית
ממש ירצה כי אחר שנמשכו  חמשה  גבורות  אלו  ונכללו כולם בסוד נקודות ציון
שבה נכללו ה' חסדים שבזכר  באבר הקדוש על ידי האור הנמשך מן חסד עלאה
ונכנס בנקודת ציון ואפיק בה זרעא  זרע  קודש הנמשך מן המוח סוד חכמה להוציא
נשמות קדושות לעולם והנה חמשה אור  הנז'  פה  הם  כנגד  חמשה חסדים אלו
וענין גניזת אור זה הוא כי חסד עלאה הנמשך  מע"ק  היה נגלה בלי התלבשות כלל
ולא היו כל הששה קצוות עליונות משמשות לו  רק מעבר לבד כאור העובר דרך ששה
חלונות אשר יתמעט האור לסיבת ריחוק המקום לבד  ואינו  דומה  לאור  אשר
ישימו נגדו ששה מסכים כי יתמעט האור מאוד לסיבת המסכים המבדילים וזהו מ"ש
רז"ל שהיה אור זה מבהיק מסוף העולם ועד סופו כי היה עובר  כל  השש  קצוות
בלי שום התלבשות רק מעבר לבד ומפני הרשעים שאינן ראוין נהשתמש בחסד עלאה
הנגלה בלי שום התלבשות וח"ו ילבישוהו בקליפות ויכניסו נשמות הקדושות  תכלית
הקדושה  בקליפות  ח"ו  ולפיכך  גנזו והלבישו בצדיק וצדק יסוד ומלכות  שהם
צדיקים וזהו ענין מ"ש בס' הזוהר בפ' בלק דף ר"ד ע"ב וז"ל אתא דוד ואתקן
חופאה להאי בוקר כו' והנה חסד עלאה הנגלה בברית קדש אינו מתלבש עד צאתו
לחוץ  ולפיכך  אמר  ההוא  זרע קיימא באות ברית ממש כי אינו מתלבש עד צאתו
בפי האמה העליונה ולפיכך למטה אינו מטמא עד צאתו כנודע ומיד בצאתו בחתימת
פי האמה מתלבש בה' גבורות ונפק דינא קשיא וזמ"ש בזוהר כד אגניז נפק דינא
קשיא ועוד יש לי דרך אחרת בגניזת אור זה אלא שאין כאן מקומו:

וכמה  דדיוקנא  דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין ההוא זרעא הנה
דיוקנא דברית היא  נקודת  ציון  הכלולה  מחמש גבורות דוגמת ברית קדש הכלול
מחמש חסדים והנה לנקודת  ציון  זרע תחתון מיין נוקבין נעשו במ"ב זווגין
והוא שם מ"ב הנמשך מצד הגבורה והם הם מיין נוקבין ולהיות כי אין לך כל טיפה
וטיפה שיורדת מלמטה שאין תהום  עולה  לקראתו  טיפיים  אמר  מ"ב  זווגים
ואמנם טעם הדבר הוא כי שם שבעה כפולות  שבעה בשבע' מוצקות שבעה עליונים
ושבעה הנערות שלה כל אחת כלונה (ע"ד) משש  קצוות  הרי מ"ב זוגין מ"ב זכרים
ומ"ב נקבות ומים התחתונים מה שהיא מזרעת הוא ע"י מ"ב זווגי' אלו ולפיכך אמר
(ד"ש ע"ד) דאזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא:

כד  אזדרע  שמא  גליפא  מפרש  במ"ב  אתוון בעובדא דבראשית הענין הוא
שהם מיין דכורין  המתפשטי'  משם ההויה שהרי יהוה יוד הא ואו הא יוד ואו
דלת הא אלף ואו אלף  ואו הא אלף הרי מ"ב אותיות עם מלויו ומילוי דמילויו
ונזרעים בתוך שם מ"ב הנז'  במע"ב  היוצא  מבראשית  עד  ב' דובה"ו. והנה מ"ב
אותיות הם ל"ב הנתיבות ועשרה  מאמרות  ול"ב נתיבות נמשכין מחכמה בסוד המוח
המתפשט לל"ב נתיבות ויורד דרך  חוט  השדרה ועובר בכל י"ס הזכר ומושך כחם
עד ברית קדש סיומא דגופא והזרע ההוא  נכנס  בנקודת  ציון  ונזרע בתוכו בסוד
שם בן מ"ב הנז' במעשה בראשית ושם מצטיירת  הנשמה הקדושה על ידי שם בן מ"ב
זה ולכן מידי עלות הנשמה בכל לילה לא תוכל לעלות אלא על ידי שם זה בכל לילה
שם מיוחד בשתים יכסה פניו כו' כנז' בס' התקונין בכתיבת יד ועוד אני צריך
למודעי בלשון זה עד יערה עלי רוח ממרום:

והנה  חנוך בגמטריא פ"ד כמנין מ"ב זווגין העולים פ"ד ועל ידו נעשה
הזווג בחול כנודע  ולפיכך  נקראת המדה אחרונה מערת המכפלה כיא היא כפולה
בזוגות כי למעלה מ"ב  ולמטה פ"ד כדפרישית עוד נרא' לי על דרך זה דרישא
דברית היינו חנו"ך שהוא כנגד היסוד כנודע ואזדרע במ"ב זווגין כמנין חנו"ך
כדפרישית ויעקב לא ראה טיפת קרי  פ"ד שנה כי אם אין האשה מזרעת תחילה מ"ב
זווגין העולים פ"ד לא יזרע הזכר העליון  דמיין  נוקבין  סלקין בקדמייתא
ולבתר הכי נחתי מיין דכורין וזהו מש"ה פד"ה בשלום נפשי פ"ד ה' בשלום דא
אינון דכורין:

וזה נוסחה אחרת לרב זלה"ה במאמר הנזכר:

בראשית  ר'  חזקיה  פתח  כתיב כשושנה בין החוחים מאי שושנה דא כנסת
ישראל כו' פירוש  משום  דאמר  ר"ש בפ' ויחי בד' רכ"א ע"א שורה ל"א וז"ל בתר
דאתדבקת בי' במלכ'  באינון  נשיקין אקרי שושנת בגין דכתי' שפתותיו שושני'
כו' אלמא הא שמא מכד  דאתדבקת  בבעלה  רווחא ליה מיניה ולהכי קריה לה כנסת
ישראל דממלכא דאיהו ישראל  בעלה נקטיה למהוי שושנ' וטעמא דמלת' דאיהי דינא
ואיהו רחמי וכד אתדבקת ביה  באינון  נשיקין  רוחא  ברוחא נקטא מיניה רחמי
ואתהדרת למהוי סומק וחיוור ואיהו  נקיט מינ' נמי דינ' דאיהו סומק ואתהדר
למהוי חיור וסומק כשושנה והיינו שפתותיו  שושנים תרין והיינו שפתותיו נצ"ח
והוד איהי אתקשרת בהוד ואיהו אתקשר בנצח  והשת'  קאמר  דשושנה  סתם היא
כנסת ישראל שהיא מלכות בהיותם למעלה בחיק דודה  ישראל סבא והיא אז נקראת
פ"ה ובחינה זו זכה משה לה וזמ"ש פה אל פה אדבר בו כו' וזמ"ש ר' אבא בפ'
ויקרא כלת משה דא כנסת ישראל ונקראת צלע וזו היא (דף ה' ע"א) שכינת' עלאה
הנז' בתקונין ונקרא' בינה בחינה זו העליונה כי בעלה עולה בחכמה  בסוד
ישראל  עלה  במחשבה  והיא  בבינה הנקראת פומא ולפיכך נקראת בינה בהיותה
בחיק אמה ולז"א חז"ל שמשה זכ' לבינ' כי זכה למלכות בהיותה למעלה בבינה בסוד
פה.  ובסוד  נשיקין  ויש  שושנה אחרת בהיותה למטה והיא בין החוחים והיא
שכינת'  תתאה ופי' הפ' הוא כך כשושנה בין החוחים דהיינו שכינת' תתאה כן
רעיתי דהיינו  שכינתא  עלאה הנקראת רעיא בבינה בין הבנות והיינו דקאמר מאי
שושנה דא כנסת  ישראל  דהיינו  שכינתא  עלאה בגין דאית שושנה ואית שושנה
דהיינו שכינת' עלאה  ושכינתא תתאה וקאמר קרא כשושנה בין החוחים כן רעיתי
דהיינו שכינתא עלאה שושנה  עלאה וקאמר דמה שושנה שהיא בין החוחים דהיינו
שכינתא תתאה בין הקליפות אית  בה  סומק  וחיור כי בהכרח יש בה דין אחר שהיא
למטה בין הקליפות כן גם כן בכנסת ישראל דהיינו שכינתא עלאה יש בה דין
ורחמים ולפי שלמטה יש גוונים לפיכך אמר  סומק  וחיור אבל למעלה אין גוונים
לפיכך אמר דינא ורחמי מה שושנה אית בה י"ג  עלין כו' פירוש שכינתא תתאה
עומדת על י"ב בקר והים עליהם מלמעלה הרי י"ג והם  הם  י"ג עלין דילה אף
כנסת ישראל דהיינו שכ'נתא עלאה בסוד פה אית בה י"ג מכילן  דרחמי  שהם י"ג
תיקוני דיקנא הסובבים את הפה מכל צדדיו וזהו דסחרין לה מכל  סטרהא אף אלהים
דהכא דהיינו אימא עלאה אפיק י"ג תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה:

וזה נוסחה שלישית לרב הגדול זלה"ה במאמר הנזכר:

בראשית  ר'  חזקיא  פתח  כשושנה  בין החוחים מאי שושנה (ד"ש ד"ד
ע"א) דא כנסת ישראל  כו' הכונה היא שמדת המלכות באצילות יש לה שתי בחינות.
הבחינה האחת היא בחינת י'. והיא סוד צלע כלת משה שמספר צלע עולה ק"ץ והוא
בסוד ק"ץ הימין בסוד ק'  מהזכר  העליון  וץ' מהנקבה כד"א הלבן מאה שנה יולד
ואם שרה הבת תשעי' שנה תלד  כי  לא  היו  ראוים לילד עד הכנסם בימים
העליונים האלו כד"א ואברהם ושרה זקנים  באים  בימים  עאלו  ביומין  עלאין
כדקחזי. ואמנם משה חטא בצל"ע שחיסר ממנה  שלשים  ונשארה  סל"ע  שהוא  חסר
שלשים מצלע וזהו שכתוב ויגזול את החנית מיד  המצרי  ויהרגהו  בחניתו  שהוא
חטא  משה שהכה במטה כנז' בדף ו' ע"ב ומיד כתוב  בתריה  מן השלשים הכי נכבד
לומר שמשה היה מושך משלשים שנים עליונים שבא בסוד  צל"ע  ואח"כ  כאשר  חטא
אפילו  אל השלשה לא בא כי נשארה סל"ע חסירה כל השלשים  והנה סוד צל"ע הוא
סוד פ"ה שיהיה המלכות בבחינתה העליונה וזמ"ש פה אל פה  אדבר  בו  ומשם
הדיבור  הפנימי של המלכות יוצא ורצה השי"ת שהסלע שהם השש קצוו'  של  המלכות
יאירו בסוד ג' עליונות שבה שהם סוד דיבור וסוד פה שבה ולכן אמר  ודברתם
אל  הסלע סוד דבור ומשה לא המשיך בה מג' עליונות שבה כדכתיב ואל השלשה  לא
בא  ולפיכך  הכה  במטה  כי ההכאה מצד שש קצוות שבה צבד ששם הדיני' ונשארה
סל"ע  ולפיכך יצא ממנה דם המורה על הדינים מפני חסרון ג' עליונות שבה שהם
רחמים ובסלע זה יש אחיזה אל הקליפות בסוד קי"ן שעולה בגמטריא סל"ע דאיהו
(ע"ב)  קינא דמסאבותא ולפיכך כשראה בלעם את הקיני אמר לו ושים בסלע קנך כי
שם אחיזתו וקינו ומשם נגזר' מיתה על משה כי הוא אתר דמותא האמנם צל"ע אין
מגיעים שם הקליפות ולבחינה זו זכה משה וזו תקרא אימא עלאה לפעמים בתקונין
ובבחינה זו יאמר  שמשה  זכה  לבינה שהיא בחינה העליו' שבה וזו תקרא ב"ת י"ה
בת פרעה שהיא בינה  דמתמן  אתפרעו  ואתגליין נהורין כנז' בזוהר וכמו שמשה
בן י"ה כן היא בת י"ה וזו תקרא רעיה כי תמיד היא באחדותא וחדוותא כמו בינה
אימא עלאה:

ועוד  יש  למלכות  בחינת  שנית  והיא חיצונה ותחתונה שבה בסוד סלע
שאמרנו ושם הקליפות סובבים אותה וסמוכים לה ונקראת שושנה בין החוחים כי
החוחים סמוכים לה וזו  נקראת  מלכות  בדרך כלל ובבחינה זו נקראת אסת"ר שהיא
בגמטריא שושנה וזהו ותלבש אסתר מלכות ונקראת שושנה מפני שמשתנית פעם לדין
פעם לרחמים פעם לטב פעם לביש  מפני  הקליפות  הסמוכים לה כנז' בס' הזוהר
בפ' ויחי ועל שני בחינות אלו שבה  נקראת  כנ"י  ושושנה כ"י כנגד הבחי'
העליונ' ושושנה כנגד הבחינה התחתונה ולפיכך  אמר  דאית  שושנה ואית שושנה
מה שושנה דאיהי בין החוחים שהיא התחתונה הסמוכה  לקליפות יש בה סומק וחיור
כי שם ניכרים הגוונים מראה אודם ומראה לובן אף  כנסת  ישראל  שהיא השושנה
העליונה עם היות כי שם אינן ניכרי' הגוונים מכל מקום  אית  תמן דין ורחמים
הממשיכים גוונים אלו למטה וזמ"ש אף כנסת ישראל אית בה  דין  ורחמי' ויהיה
שיעור הכתוב כך כשושנה בין החוחים שהיא הבחינה התחתונה כן  רעיתי  בין
הבנות  שהיא  הבחינ'  העליונה  שבה  הנקראת רעיה וכנסת ישראל כדפרישית לעיל
ואמנם בנות אלו הם בסוד שבע הנערות הראויות נה מבית המלך. ואמר עוד  מה
שושנה אית לה י"ג עלין כו' הכונה היא כי הבחינה התחתונה עומדת על י"ב בקר
והים  עליהם  מלמעל'  הרי  י"ג  והם כדמות עלין שומרים לפרי הפרי מבפנים
והעלין  מבחוץ  כי  הם  בעולם  הבריאה  והיא בעונם האצילות וזמש"ה והים
עליהם מלמעלה  מלמעלה  דייקא אף כנסת ישראל אית לה י"ג מכילן דרחמ' בסוד
הפה העל'ון הנתקן  בי"ג  תיקוני דיקנא סביבות הפה העליון הנז' בסוד פסוק מי
אל כמוך נושא עון כו' ויורדים למטה בכנסת ישראל הנקראת פה בסוד אל רחום
וחנון וכו' וסובבים אותם  בכל  שש קצוותיה מכאן ומכאן והבחינה הכולנת הרי
י"ג וזהו דסחרין לה מכל סטרהא ומי"ג מכילן אלו מתבסמת הכלה בסוד י"ג בוסמין
עלאין הנז' בישתבח כו' מן שיר  ושבחה עד ומלכות כנז' בספר הזוהר ואעפ"י
שי"ג תקינין אלו הם בדיקנא עלאה הא אחתינהו משה לתתא לכלתו ולכן נקראת כנסת
ישראל לפי שמכנסת ומאספת מן ישראל בעלה  העליון  וכל  אשר  לו נתן בידה.
והנה י"ג מכילן אינון דרחמי הורישם הבן הנעים  לכלה  הכלולה מכח אביו
העליון שהוא חכמ' עלא' וכנגדם הוציא' אימא עלא' (ד"ש ע"ב) י"ג. והרי י"ג
תיבות אלו שמאלהים הראשון עד השני מצד הגבורה להכניע הקליפות  ולשמור  אותה
לבל יאחזו ממנה. וזמ"ש אף אלהי' דהכא משעתא דאדכר אפיק י"ג תיבין לסחרא
לכנסת ישראל (ע"ג) ולנטרא לה וענין י"ג תיבין אילין הוא מסוד שש  קצוות
כלולות  דין  ורחמים והכח הכולל את כולן הרי י"ג ונמשכו אלו מבינה שהיא
אלהים  והיא  אימא  עלאה ובשש קצוות אלו שהם י"ג מתלבשת בהם כנסת ישראל
ומתעלמת  בתוכה  והיא נטמה להם והי"ג מכינן דרחמי שהוריש הבן מאביו הם סוד
שש קצוות  שבחכמה  וכאשר  יכללו י"ג אלו עם י"ג אלו יעלו שם בן ארבע וכאשר
יכללו עמהם י"ג שבזכר שהם סוד שש קצוות שבו יעלה הכל ט"ל. וזהו שראשי נמלא
ט"ל וזהו סוד יה"ו במילואם טעולה ט"ל כי השש קצוות נמצאו בחכמה בהעלם גדול
ונתגלו יותר בבינה שהוא סוד ה' ראשונה שבשם ונתגנו בת"ת שהוא סוד ו' שבשם
וכל אחד י"ג הרי ט"ל ואמנם הת"ת נתגלו בתוכו כל הי"ג כי מילוי וא"ו עולה
י"ג מש"כ בבינה כי לא נתגלו  בתוכה  רק  ששה  לבד  כי  ה"א במילואה עולה
ששה והשבעה הנשארים נתעלמו במילוי  היו"ד  העולה  עשרים  והטעם  הוא כי
הי"ג הם ששה דין וששה רחמים והכח הכולל  את כולם ולכן הששה שהם דין נתגלו
בבינה דמינה דינין מתערין והששה והכח הכולל  את כולם שהם רחמים נתעלמו
במילוי היו"ד שהיא חכמה רחמים פשוטים ועם זה נבין  מה שאנו אומרים במנחת
שבת אתה אחד ושמך אחד כי את"ה הוא מלכות ושמך הוא מלכות  ולמה נכפלו
הענינים וע"ד זה הקשו בזוהר באתה קדוש ושמך קדוש בפ' פקודי אבל  הענין הוא
כי בכנסת ישראל יש בה י"ג מכילן דרחמי מצד אבא העולים בגמטריא אחד וזהו אתה
אחד כי אתה הוא חכמה הנקרא שרותא כד"א כי אתה אבינו ולפי שמקבלת י"ג  אלו
ממנו  נקראת  המלכות אתה על שמו וזהו אתה אחד ועוד מקבלת י"ג אחרים מאימא
הנקראת  שם  גדול  כד"א  מה  תעשה  לשמך הגדול כמ"ש בס' הזוהר על פסוק
בשכמל"ו  בפ'  תרומה דעלמא דאתי אקרי שם וכשמקבלת י"ג אלו מאימא נקראת על
שמה וזהו  ושמך  אחד  והנה  ישראל הם דוגמת אימא עלאה שכמו שאימא עלאה
הוציאה י"ג תיבין לשמור הארץ היא המלכות שלא יהנו ממנו הקליפות כדפרישית כן
ישראל הם י"ב שבטין  וכללותם  הרי י"ג והארץ העליונה שהיא מידת המלכות
אתקנת עלייהו ונשמרת על  ידם מהקליפות וזהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ
פירוש מ"י שהיא אימא עלאה היא  דוגמת  עמך  ישראל  גוי אחד בארץ העליונה
שהיא המלכות שמתקנים אותה בי"ב שבטים העולים בגמט' אח"ד וזהו גוי אחד בארץ:

ואמר  עוד  ולבתר  אדכר זמנא חחרא בגין לאפקא ה' עלין תקיפין הכונה
היא כי יש לבינה  שתי  בחינות  נגלות אם בחינת מ"י ואם בחינת אלהים בחינת
מ"י היא עד לא אפיקת  תולדין  וכלא  סתירה  בגווה  כל  מציאות  השש  קצוות
ובחינת אלהים היא בהתחברות  מ"י עם השש קצוות שהם אל"ה שהוציאתם לחוץ ואז
אפיקת י"ג תיבין הנ"ל לנטרא  לכנסת ישראל והוא כנגד מילוי אלהי"ם באלף
העולה י"ג אותיו' אלף למד הא יוד מם:

אמר  שמואל עוד כתב הרב זלה"ה במקום אחר וז"ל כוס של ברכה אצטריך
למהוי על ה' עלין כו' הם בחינת חמש גבורות המתפשטות בה במלכות והם בחינת
נקודת (ע"ד) ציון שבה  והם  ה' אותיות אלהים ולכן קראם עצין תקיפין והנה
בחמשה אותיות אלהים יש בהם  במילואם  י"ג  אותיות כאשר כתבנו למעלה אל"ף
למ"ד ה"א יו"ד מ"ם וזמ"ש מה שושנה אית בה י"ג עלין ע"כ:

ועוד הוציאה חמשה תיבין בסוד ה' אותיות שבאלהים והראשוני' בהם בסוד
המילוי הם לשמור  כנסת  ישראל מהקליפות אמנם החמשה תיבין הם דינין תקיפין
לכפות הקליפות ולהכניעם  והם  סוד חמשה גבורות בסוד מנצפ"ך הנמשכין מהבינה
וחמשה גבורות אלו הם  למטה ממלכות לשומרה ולהכניע הקליפות ולהושיעה בסוד
צעקה הנערה ואין מושיע לה  ולפיכך נקראים חמשה אלו ישועות ונקראים חמשה
תרעין כי חמשים שערי בינה כל אחת  כלולה  מעשר  ואלו חמשה גבורות מחמשים
שערים אלו וכאלו תאמר גבורה שבחסד וגבורה  שבגבורה  וגבורה  שבת"ת  וגבורה
שבנצח וגבורה שבהוד הרי חמשה והם חמש שערים.  שמא  תאמר  הרי  אמרו  בס'
הזוהר בשם בריה דרב ספרא כי ישועה מימינא והכריח  כן  מהפסוק  שאומר
הושיעה  ימינך  וענני (ד"ש ע"ג) והיאך אנו אומרים שהחמשה גבורות נקראים
ישועות:

דע  כי  אין  חמשה  ובורות  אלו  מושיעין  את הנערה אלא בהתחבר עמהם
ה' חסדים עליונים  ואז  יקראו חמשה גבורות אלו ישועות נמצא שאין נקראים
ישועות אלא מצד הימין  בהתחבר  עמהם  חמשה חסדים ולפיכך כוס של ברכה נוטלו
בשתי ידיו שיש בהם עשר  אצבעות  חמשה  אצבעות  בימין  כנגד  ה' חסדים וה'
אצבעות שבשמאל כנגד ה' גבורות  ואח"כ אוחזו בימין להורות שכל עיקר לא נשאר
אלא בימין כי גברו החסדים ונתמתקו הגבורות ונשארו הכל ימין ואז יקראו
ישועות בסוד הימין וכדכתיבנא:

ועל  רזא  דא  כתיב  כוס ישועות אשא כו' כו"ס בגמט' אלהים ואלהים
חמשה אותיות כנגד  חמשה  ישועות  ואנו צריכין להעלותה למעלה מחמשה גבורות
אלו באופן שתעלה ממדרגת שם אלהים למדרגת שם ההוי"ה וזהו סוד ובשם ה' אקרא:

אמר  עוד  כוס  של  ברכה  אצטריך  למהוי על חמשה אצבען ולא יתיר כו'
הנה חמשה גבורות  הנ"ל  למטה  מהם  הם  הקליפות  ולפיכך  אין ראוי לסמוך
לה יותר מחמשה אצבען  אלו  המורים  על  חמשה גבורות שמצד הקדושה לבל יאחזו
בה הקלי' הסמוכות לחמשה  אלו  ולפיכך  אמר  כוס  של  ברכה  אצטריך  למהוי
על ה' אצבען ולא יתיר ושושנה דא איהי כוס של ברכה כו' הכונה היא כי כוס של
ברכה הוא סוד עשר דבריאה ושם הם החמשה גבורות ולפי שאימא עלאה היא אם הבנים
שבאצילות ומקננא בג' ספירן עלא'ן  בבריאה  כנודע  ולפיכך  הוזכר  בכאן
אלהים  שהיא אימא עלאה שתי פעמים הראשונים  בסוד  אם  הבנים שהוציאה שש
קצוות כלולים מאודם ומלובן והכח הכוללם הרי י"ג ואלו הם הי"ג תיבין שהוזכרו
באלהים הראשון ואח"ך כאשר ירדה אימא עלאה וקננא  בבריאה  נזכרה  פעם  אחרת
להורות על (דף ו' ע"א) התגלותה למטה בבריאה ואפיקת חמשה עלין תקיפין
כשושנה התחתונה להכניע הקליפות שלמטה ולהושיב השושנה התחתונה  על  חמשה אלו
ולפי שחמשה אלו הם לצורך השושנה התחתונה לא הזכירו כאן כנסת ישראל כלל אלא
שושנה סתם:

מכאן  ולהלאה  אור  דאתברי ואתגניז כו' הכוס היא כי כאשר ירדה אימא
עלאה לקנן בבריאה  והוציאה  חמש  גבורות שהם סוד אלהים השני כי הראשון היה
במילואו שהוא י"ג  אותיות  והשני  באותיותיו שהם חמשה ואין ספק כי המלוי
מורה על יותר העלם מהאותיות  לבדם  כי הנה ההוי"ה במילוי אלפין מורה על
החכמה וההוי"ה באותיותיו לבד מורה על הת"ת ודוגמת זה בשם אלהים כי שם אלהים
במילואו העולה י"ג מורה על י"ג  תיבין  שהוציאה  בינה  באצילות ושם אלהים
באותיותיו מורה על המלכות בסוד הבריאה  חמשה  גבורות שהם סוד מנצפ"ך וכאשר
נעשו חמש גבורות אלו למטה מהמלכו' והוציאתם אימא עלאה מנקודת ציון שבמלכות
שהיו בה חמש גבורות כנז' באדרא קדישא כן  נמשכו  חמשה  חסדים  עליו' שביסוד
שבאצי' ונבראו למטה בברי' כנגד ה"ג אלו למתקם  וזהו מ"ש אור דאתברי כי
נתפשטו חמשה חסדים אלו שהם סוד אור וירדו למטה בבריא' וזהו דאתברי וכאשר
ראה המאציל העליון הרשעים שיהנו באור זה גנזו למעלה באצילות  וכלל  אותו
בברית  העליון  שבאצילות  הנכנס במלכות בנקודת ציון שבה ומוציא  בה  זרע
קדש מהמוח העליון וזהו ואתגניז וכליל בברית ההוא דעאל בשושנה ואפיק  בה
זרע. ודע שלפי שנגזר אור זה למעלה לצדיקים דייקא לצדיק וצדק לפיכך יצא
הדין הקשה כי לא נתמתקו הה' גבורות שלמט' בחמש חסדים כי נגנזו תכף למעל'
במקומם באצילות ונשארו ה' גבורות קשים:

וזמ"ש  בס'  הזוהר בשם ר' אלעזר כד אגניז נפק דינ' קשיא ולכן צריך
להעלות כוס של  ברכה  למעלה  מחמשה  גבורות אלו ולהדביקו בה' חסדים
העליוני' כדי שיתמתקו ויתבסמו  הדינים  ולפי זה יהיה למדת המלכות שתי
בחינות אם בחינה היותה באציל' למעל'  ואם  בחינת  תחתיתה הדבוק בה' גבורות
בסוד הבריא' והנה הבחינה העליונה שבה  תקרא  גם  היא כנסת ישראל דוגמת
בחינה פנימית שבה שהזכרנו למעלה והבחינה התחתונה  שבה  שבבריאה  הסמוכה
לחמשה גבורות תקרא שושנה וכוס של ברכה ועל שתי בחינו'  אלו  יצדק  אומרו
בכללות  המאמר כנסת ישר' ושושנה כי כנסת ישראל היא בחינתה  באצילות  וכוס
של ברכה היא בחינתה בבריאה ובחינתה באצילות אפיקת י"ג עלין  בסוד ששה קצוות
לובן ושש קצוות אודם וכללותם י"ג ואין אנו צריכין לפרשה על כנסת ישר'
העליונה כלת משה (ד"ש ע"ד) כי הכל יצדק בתחתונה אם בחינתה באצי' אם  בחינת'
בבריא' ושניהן נקראי' שושנה. ולזה אמר בגין דאית שושנה ואית שושנה על
השושנ'  שבבריאה  יצדק בה חיור וסומק ושושנה שבאצילות יצדק בה דין ורחמים
לבד  והשושנה  דבריאה היא בין החוחים והעליונה היא בין הבנות וזה עולה יפה
על פי  מ"ש  בס' הזוהר בפ' פנחס אלא ששם נראה שחמשה עלין תקיפין אלו הם עץ
החיים מהלך  ת"ק  שנה  והם  בסוד  ת"ת שהוא עץ החיים המתפשט בחסד גבורה ת"ת
נצח הוד ומורישם  לכלה  (ע"ב) הכלולה והם חמשים שערי בינה שהזכרנו למעל'
שהרי בינה עד הוד אתפשטת בחמשים שעריה ועל פי מה שכתבנו אפשר שאימא עילאה
הורידה למטה חמשה שערים והם בבריאה לצורך המלכות והם הם החמשה גבורות
שפירשנו למעלה:

ואמר  עוד  ודא אקרי עץ עושה פרי כו' כי חסד עלאה הנמשך מהמוח
העליון זרע קדש בסוד  חולם  שוריק חיריק ואתגלי בפומא דאמה ומשם יורדין
הנשמות למלכות ולפיכך יקרא  עושה פרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו ולפי שנר'
דאשר זרעו בו יצדק יותר על המלכות  כי  שם נכנס הזרע העליון בתוכה לכן אמר
כי היסוד הזרע עומד בו בהויתו ממש  ואינו  משתנה מש"כ במלכות כי שם הזרע
משתנה בבטן המליאה ונעשה ולד וההוא זרע  קיימא  בההוא ברית ממש לומר כי אשר
זרעו בו ליסוד אות ברית קדש חוזר לפי ששם עומד הזרע ממש בהויתו:

ואמר  עוד  וכמה  דדיוקנא  דברית  אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא כו'
בלשון הזה צריכין  אנו למודעי עד יערה עלינו רוח ממרום ומכל מקום נפרש בו
קצת בחזקת היד בע"ה  דיוקנא  דברית  הוא  סוד  דעת עליון דיוקנא דיסוד
הנזרע בסוד אהי"ה אשר אהי"ה  העולים  מ"ב  ושם  בן  ארבע  בסוד מילואו
דאלפין עולה מ"ב בסוד המינוי ומילוי  המלוי  וארבע  אותיותיו  הרי אהי"ה
אשר אהי"ה מ"ב מסטרא דאימא ושם בן ארבע  מ"ב  מסטרא דאבא הרי מ"ב זווגין
בזיווג העליון כי דעת כליל תרווייהו שם אהיה  ושם  בן ארבע ונמצא שזרע קדש
העליון שממנו יצא ת"ת ומלכות בסוד קול ובת זוגו  עמו  נזרע  במ"ב  זווגין
וכן על זה הדרך נזרעו עובדא דבראשית שהוא סוד הבריאה  בשם  בן  מ"ב  היוצא
מבראשית עד ב' מן ובה"ו כנודע למקובלים וזמ"ש כך אזדרע  שמא  גליפא  מפרש
במ"ב אתוון בעובדא דבראשית ודי בזה עד אקרא לאל גומר עלי יאיר עיני במאמר
הזה:

אמר  שמואל  עוד נמצא מן הרב זלה"ה ביאור בלשון הזה וז"ל. וכמה
דדיוקנא דברית אזדרע  במ"ב  זווגין  ההוא  זרעא  כך אזדרע שמא גליפא מפרש
במ"ב אתוון בעובדא דבראשית.  פירוש כי דיוקנא דברית הוא אות ו' של ההוי"ה
והוא המזדוג עם המלכות שהיא  אות  ה'  תתאה  של ההויה וזו הואו נקראת חוט
השדרה שבו נמשך ויורד טיפת הזרע  מן  היוד  שבחכמה וכבר ידעת מ"ש בתקונין
בתיקון ך' בדף מ"ו ע"ב שורה ה' וז"ל  וההיא  טיפ'  בעמודא  דאמצעיתא אתארכת
ואתעבידת זרע ו' דכליל שית סטרין וכמה דכל ספירן נטלין חולקיהון מההוא
טיפה הכי נטלין מזרע דאיהו ו' כו'. נמצא כי אות וא"ו היא נמשכת בכל הששה
קצוות ועוד יש בסוף הוא"ו חד נקודה תתאה והיא הבחינה הנכנסת ברחם האשה וגם
היא מתחלקת אל שבעה ווין והנה שבעה פעמים ששה הם מ"ב  והרי  הם  מ"ב
אותיות  הוי"ה כלולות בההוא זרעא וכמו דהאי דיוקנ' דברית אזדרע  במ"ב
זווגין כנז' כך אית שם מ"ב אחרינא לתתא מיניה כנז' במאמר אחר דס' התקונין
בכתיבת  יד  דאית  שם  מ"ב  באצילות ואית שם מ"ב בבריאה ואית שם מ"ב ביצירה
ואמנם אמרו במ"ב זווגין הכונה (ע"ג) היא מ"ב זוגות והענין הוא כי כבר
ידעת  דלית  לך שום נקודה דלא איתכללא בחבירת' ונמצאו שהם פ"ד נקודות שהם
מ"ב זוגות  כפולות  עוד  טעם אחר לפי שאין טיפה יורדת מלמעלה שאין כנגדה
עולות ב' טיפיים  מתתא מן הנקבה לעילא. עוד טעם אחר כי לית לך נקודה דלא
איתכללא מעילא נתתא  ומתתא לעילא והרי הם מ"ב זווגות כפולות ועל כן תמצא
ביעקב אבינו אשר בא לתקן  עון גילוי עריו' שחטא אדם הראשון כנז' בזוהר בפ'
בהר סיני ברעיא מהימנא בדקי"א  ע'ב  ונשתהא  פ"ד  שנים עד שהוציא טיפה
ראשונה שנולד ממנה ראובן כמ"ש חז"ל  על  פסוק כחי וראשית אוני וכונתו היתה
לתקן אלו המ"ב זוגות שהם בגמטריא פ"ד  גם  דע  כי אלו המ"ב זווגין שהם פ"ד
הם סוד זווג הפ"ה בסוד אותיו' הגרון שהם אחה"ע והם בגמטריא פ"ד ונתבאר אצלי
בביאור אדרת האזינו:

(ד"ש  ד"ה  ע"א)  בפרשת בראשית מאמר בספר הזוהר בד"א ע"א ש"ו ט"ו וז"ל והועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה:

בראשית  ר'  שמעון  פתח  הנצנים נראו בארץ הנצנים דא עובדא דבראשית
נראו בארץ אימתי  ביום  השלישי דכתיב ותוצא הארץ כדין נראו בארץ הנצנים
נונז נזנז קצוות עליונות  הנמשכות  מבינה  ה.נקראת  בראשית נראו בארץ אימתי
ביום השלישי דכתיב תוצא  הארץ  כדין  נראו  בארץ הכונה כי לא נתגלו ששה
קצוות בארץ העליונ' שהיא המלכות  עד  יום  השלישי  שהוא  הת"ת  כלול משש
קצוות ועל ידו נראו בארץ והוא המשיכן  לה וביאור הדברים הוא כי לא נתגלית
נוקבא דז"א עד יום שלישי שהוא ת"ת דקאים  בין  תרין  דרועוי  דז"א.  עת
הזמיר הגיע דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים  מארת  חסר  הכונה  היא
התגברות  הקליפות והדינים שהם עריצים כי האור העליון  רחק מן המיד' אחרונה
וגברו הדינים ונתמעטו ממנה הרחמים וזהו מארת חסר והיה  זה  ברביעי כי שם
בית המלכות כי אחרי ת"ת מלכות ולהיות כי נתמעטה וירד' למט'  מן  היסוד
נרחק האור העליון ממנה וגברו הדינין אשר סביבותיה ונבראו לה קליפין  להתלבש
בהם לבל ינקו ממנה הדינין כי אם על ידי התלבשות וזמ"ש דאתברו קליפין
למוחא  ודע  כי  כמו  שכלת משה והיא הנקודה הפנימית שבה שוה לת"ת כמו
שכתבנו כן המלכות שוה לת"ת שבת"ת מלבר ועל שניהם הוא אומר אי אפשר לשני
מלכים להשתמש בכתר אחד וכאשר נתמעט' הפנימית ירדה למקום החיצונה והחיצונה
ירד' למט' מן היסוד ובין זו לזו כשלש מדות וקול התור דא יום חמישי דכתיב
ישרצו המים כו' למעבד  תולדות  הנה  יום  חמישי  הוא  כנגד נצח והוד תרין
ביעין שמבשלים המים העליונים  לחיות  זרע  למיעבד  תולדין  ולכן קראם תור
כד"א תורי זהב והם שנים כרובים  ינוקי  רביין דעלמא ואמר וקול התור ולא
וקול התורין כי המים העליונים אעפ"י שמתכנסין בנצח והוד עיקרן בנצח שהוא
מצד הת"ת ימני והמים התחתונים בהוד שמאלי מצד המלכות והנה יום חמשי ירמוז
לנצח והוד כלול בנצח כי שנים אלו לעולם נכללין  כל  אחד  בחבירו ולא יתפרדו
כי הם תרי פלגי (ע"ד) גופא כנודע נשמע דא יום  ששי  דכתי'  נעשה  אדם
דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה דכתיב הכא נעשה אדם וכתיב  התם נעשה ונשמע.
הנה עשיה ירמוז לבינה כד"א עשית בבינה כנז' בפ' תזריע דמ"ג  ע"א ושמיעה
למלכו' כנודע וכנז' בפ' בהר דק"ח ע"ב ע"ש והנה המלאכי' שרשם בבינה  כי משם
חיותם ומזווג חכמה ובינה נעשים ולפיכך הם חיים וקיימים כי זווג חכמה  ובינה
תמידי דלא מתפרשאן לעלמין ולפיכך כשהם מקדשים את השם אין אומרים רק  ברוך
כבוד ה' ממקומו הרומז לזווג חכמה ובינה ולפיכך מקדימין עשיה לשמיעה כי
מעשיה  עליונה  יצאו  וכאשר יצאו ישראל ממצרים ומנו חמשים יום בסוד היובל
ונדבקו  בבינה  מקום החיים העליונים הקדימו עשיה לשמיעה ולפי' יצתה אז בת
קול ואמר'  מי גילה רז זה לבני מ"י ודאי וכל דור המדבר מסטרא דיובלא הוו
והנה יום ששי  הוא  ברית  קדש כי אחר שנתבשל זרע קדש בתרין ביעין כמש"ה
וקול התור יוצא הזרע  דרך  ברית  קדש לנקודת ציון ועם היות כי שמיעה היא
במלכות קרא ליום ששי ישמע להיות כי נכלל הוא במלכות ונקרא הוא בשמה להורות
כי היא המושלת כנז' בפ' חקת  בדקפ"ג  ע"ב והיא עולה למעלה למעלה עד אין סוף
וזה מצד עשיה אימא דמסטרא דילה  שלטא נוקבא על דכורא בסוד עטרת בעלה ובסוד
ה"י מן אלהי' ובסוד ה' ד' על ו'  בסוד  עולם  הבא ורמז לאדם שנברא בו שהוא
עתיד להקדים עשיה לשמיע' ולעלות בסוד  עולם הבא עד אין סוף הנה אם כן
באומרו נשמע ביסוד ירמוז התגברות המלכות ועלותה  למעלה  למקום  שחוצבה  עד
שתקדם בינה למלכות ממטה למעלה והנה המלאכים בעלות  המלכות  למקום  שחוצבה
עד  אין סוף אין יודעים מקומה כי גבהה מהם מאד ואז  מזכירין  זווג  חכמה
ובינה אשר ממנה יצאו ומקדימין עשיה לשמיעה כי שמיעה נעלמת  מהם  ולפיכך
אומרים ברוך כבוד ה' לשכינתא עלאה שהיא בינה ואח"ך ממקומו שהיא שכינתא תתאה
מלכות והנה לא נתבאר עדין ענין הקדמת עשיה לשמיעה ככל הצורך עד  יערה  עלי
רוח  ממרום  כי  עדין  לא  נחה דעתי בדברים אלו וה' יתן חכמה. בארצנו  דא
יום  שבת  דאיהו דוגמת ארץ החיים שהוא עולם הבא עולם הנשמות עולם הנחמות
הנה  להיות כי ביום ששי עלתה המלכות למעל' למעל' למשוך אור עליון מכל
האצילות  ולהוריד  לאדם  באופן שתהי' נשמתו כלולה (ד"ש ע"ב) מכל האצילות
מראש המדרגות  ועד  סופם  ולפיכך נזכרה ה' בששי שאמר הכתוב יום הששי להורות
כי יום שתיתאי  סליק  בדרגוי  ובעאת  מכולהו  ואמרה נעשה אדם כדאיתא לקמן
וזהו דוגמת הקדמת  עשיה לשמיעה כי בעלותה למעלה למעלה נמצאת עשיה קודמת
לשמיעה ודוגמת זה עשו  ישראל  שנתעלית  על  ידם  עד  אין  סוף ונמצאת עשיה
קודמת לשמיע' ולפיכך הקדימוה ישראל ואח"כ ביום שבת נהיה הזווג העליון
ננודווג תיח עם מלכות ואלמלא לא  חטא  אדם  היה  העולם בהשקט ובשלוה אין
שטן ואין פגע רע והיה זווג העליון אנפין  באנפין  על  ידו  אלא  שגרם החטא
בע"ה. הנצנים אילין אינון אבהן דעאלו במחשבה  ועאלו  בעלמא  דאתי ואתגניזו
תמן ומתמ

ן נפקו בגניזו ואטמירו גו נביאי קשוט.  (דף ז' ע"א) (הנה
להיות כי ביום ששי עלתה המלכ' למעל' למעל' למשוך אור עליון  מכל  האצילות
ולהוריד לאדם. באופן שתהיה נשמתו כלולה מכל האצילות מראש המדרגות  ועד
סופם ולפיכך נזכרה ה' בהששי שאמר הכתוב יום הששי להורות כי יום שתיתאי
סליק  בדרגוי  ובעאת מכולהו ואמרה נעשה אדם (מתיבת הנה להיו' כי ביום ששי
עד כאן הוא מיותר והוא טעות קולמוס):

(המשך במסמך הבא):

אין תגובות »

Leave a Reply