שם בדקכ"ג ע"א שורה א' וז"ל תא חזי רזא דמלה מאי שנא בכולהו דאמר שנה
שנה כו' הענין הוא כי הנה הכתר כולל כל הי"ס אשר כל אחד כלולה מעשר סך
הכל מאה והוא כנגד הכתר ואבא ואימא הם נקראים עשרים שנה כי כל אחד מהם
כלול מי"ס שבו הרי עשרים בין שניהם וז"א ונוקבא שהם בחינת שבעה קצוות הם
נקראים שבע שנים וכבר ביארתי במקום אחר כי אריך אפין ואבא ואימא הם רחמים
גמורים ואפילו אימא היא שוה בערך אבא כמ"ש באדרת האזינו דכחדא נפקי כחדא
שריין כו' ולכן אינו מזכיר בהם שנים בלשון רבים אלא שנה בלשון יחיד וכן
בכתר שהוא יחיד אמר שנה אבל בז"א ונוקביה הזכיר שנים בלשון רבים כמ"ש ושבע
שנים לפי שמתפרשאן בדינא ורחמי:
שם בדקל"ג ע"א שורה י"א וז"ל ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי
במרום כו' זה תבין במה שנתבאר אצלנו בענין יעקב ולאה ורחל כי ז"א יש לו שתי
נקבות דבקות עמו מאחוריו העליו' היא לאה בסוד קשר של תפילין שבראש
ועומדת בחצי קומתו העליונה והשנית היא רחל ועומדת למטה בחציו התחתון
ובימי החול בשחרית מזדווג יעקב עם רחל אפין באפין וזווג זה נעשה על ידי
תפלתנו שבשחרית וגם אז יש ללאה עמו בחינת חיבוק הימין ודבר זה נעשה מעצמו
ומאליו שלא על ידינו ובתפלת המנחה מזדווג ישראל עם לאה פנים בפנים מראש
ישראל ועד החזה שבו ורחל היא מתארכת באחוריו ועולה מרגליו ועד ראשו והם
שוים בקומתם. והרי נמצא איך לאה ניתנת בין תרין דרועין ובתפלת ערבית עומדת
רחל אחור באחור מן החזה ולמטה ולאה היא פנים בפנים עם יעקב מן החזה
דז"א ולעילא עד ראשו ובחצות הלילה אז מתפשטין יעקב ולאה כשיעור כל קומת
ז"א מראשו ועד רגליו. ועומדים יעקב ולאה פנים בפנים ומזדווגים יחד אז
אחר חצות הלילה ולפי שזה הזווג דאחר חצות הוא בסוד הבינה כמבואר במקומו.
לכן נקרא הזווג הזה דאחר חצות זווגא דאבא ואימא דאחר חצות כנז' בזוהר
אמנם ענינו הוא על זווג הזה של יעקב ולאה שלאחר חצות לילה הנעשה על ידי
אבא ואימא ומזדווגין יחד שניהם עד אור הבוקר וזהו (ד"ש ע"ב) סוד ויהי
בבקר והנה היא לאה כי בהיות הבקר עדין היא שם לאה בזווג עם יעקב. והרי
נתבאר כאן פרטי כל הזווגים ונמצא כי זווג לאה ויעקב אינו אלא בלילה
ובפרט קודם חצות לילה ואז נקרא יעקב משמש במרום שהוא מן החזה דז"א ולמעלה.
וזהו סוד מ"ש רז"ל יעקב תיקן תפלת ערבית ושם למעלה נקרא מרום בבחינת הבינה
הנקראת מרום כמש"ה מרום וקדוש אשכון שהם סוד אבא ואימא. (ע"ג) והענין
הוא במה שנתבאר אצלנו כי אי אפשר ללאה להזדווג עם יעקב אלא אם כן
לוקחת יסוד הבינה ואין להאריך עתה בזה וזמ"ש דכיון דאיתיהיבת אתתא בין
תרין דרועין והענין מדבר על לאה שניתנת בשחר ובמנחה בין תרין דרועין
ואח"ך לבתר בתפל' ערבית אז הוו מילייהו בלחישו פירוש כי הזווג אשר לה אז עם
יעקב הוא בלחישו פירוש שהוא בסוד הבינה עלמא דאתכסיא בלחישו כנז' וזהו סוד
יעקב משמש במרום:
שם בדקל"ג ע"ב שורה ב' וז"ל יצחק ברזא דארבע דסטירו דרבקה דכתיב
ויקח את רבקה כו' כבר הודעתיך כי החמש גבורות היורדות ביסוד דז"א השלשה
מהם נמתקות שם עם החסדים. והשתים לא נמתקו ונתחברו שתיהן יחד והיו לאחת
נמצא שהם ארבע גבורות וכלולתם ברבקה אשת יצחק ואלה הם ד' נשי יצחק:
אין תגובות »
שם בס"ת בדקמ"ח ע"ב שורה י"א וז"ל מהו ויגע בכף ירכו ליה לא יכיל אבל
נגע בכף ירכו דאינהו נדב ואביהוא כו' זה תבין במה שביארנו בענין שורש
נשמות נדב ואביהוא הבא מן קין בן אדם הראשון יע"ש:
שם בדקנ"ג ע"ב ענין לאה ורחל שהם עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא תבין ממה שהודעתיך בדרוש יעקב ורחל ולאה מה ענין מציאותם:
שם בדקנ"ד ע"ב שורה ח' וז"ל מהכא דשאני בר נש ערין דאימיה ואחתיה
כו' זה יובן גם כן מן הדרוש הנז' כי לאה לוקחת יסוד הבינה לעצמה בעת
שמזדווגת ביעקב ונמצא כי הם עריין דאימיה ממש:
שם בדקס"ב ע"ב שורה ל"ו וז"ל אשר שם צפרים יקננו באן אתר כו' ענין זה של וללבן שתי בנות יובן היטב במה שנבאר ב"ה בפ' ויחי בדרי"ז ע"ב וז"ל תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא ונפקי תרין צפרין כו':
אין תגובות »
שם בדקס"ח ע"א וז"ל בשורה ל"ג תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד אברהם
שבק ליה וכן יעקב ויוסף יצחק לא שבק ליה כלום בגין דדוד מלכא מסטריה קא אתא
אברהם שבק ליה חמש שנין דהוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין ואתקיים מאה
ושבעין וחמש שנין חסרין חמש שנין הנה אברהם היה לו לחיות מאה ושמנים
שנה מאה בסוד כתר כללות כל האצילות. ושמנים בסוד שמנה ספירות עד יסוד כי
שם סיומא דדכורא כל אחת כלולה מעשר הרי שמנים והניח לדוד חמשה שנים בסוד
ה' חסדים הבאים אליה על ידי יסוד בנקודת ציון שבה ואמנם יצחק עם היות כי
נתן לה ה' גבורות זהו מתחילת אצילותה כי נאצלה מסטריה ומן גבורות שבה
נקבצו ה"ג אבל לא נתן בה אח"כ דבר ועוד שהגבורות הם דינין ואין בהם חיים
כלל (ע"ד) ויעקב חיה קמ"ז שנים ק' בסוד כת"ר ומ' בסוד ד' מוחי ד' רהטי
דמוחא ד' בתי דתפילי ברישא דז"א וז' בסוד ז' ספירות הבנין שלו וחסרו משל
אברהם כ"ח כי החמשה חסדים גם כן יעקב הוא נותנן לה ועל ידו באים בסוד
היסוד שבת"ת ונוסף עוד שמנה ועשרים בסוד תרי מוחי דילה שהם עשרים ושמנה
בסוד שמנה ספירות הנשארות לה שנמשכו לה מיעקב בסוד נוקבא דז"א דנפקא
מתדבקא מאחורוי ונמצא שנעשו לה על ידי יעקב תרין מוחין שהם עשרים ושאר שמנה
ספירות הרי הם כ"ח משלו חוץ מן הה' חסדים שגם הוא נותנן לה כנז' הם ל"ג
שנים פחותין מן ק"פ שנים כנגד חיי יצחק שכך היו ראוים לחיות כולם. (ד"ש
ע"ג):
אין תגובות »
שם בדקצ"ד ע"א שורה ה' וז"ל ותא חזי ההוא נהר שבע דרגין אשתקיין
ואתברכן מיניה ואלין אינון יפות מראה ובריאות בשר כו' כו' כד"א ואת שבע
הנערות כו' ולחבל דא כתיב שבע' הסריסי' המשרתים את פני המלך כו':
דע כי שבע נערות אלו הם בבריאה ואלו הם מבית המלך שהוא הבריאה
כנודע והם הם ההיכלות של המלכות הנז' בפ' בראשית ובפ' פקודי אשר ברכות
קריאת שמע הם כנגדם והם לבנת הספיר ועצם השמים ונגה וזכות ואהבה ורצון וקדש
הקדשים והנה בית המלך הוא בינה ונקראת קדש הקדשים כנז' בפ' שמות דף ד'
ע"א וההיכלות שבעה בשבעה שבעה למלכות בבריאה ונקראים שבע הנערות ועוד
שבעה לת"ת בבריאה והם הנקראים שבעה הסריסים כד"א שבעת הסריסים כד"א
לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כי הם מסרסים עצמם בימי החול שלא להזדווג
שבעה בשבעה כי שבעה היכלות שלו אינן מתפתחין כי אם בשבת כנז' בזוהר
בפ' בראשית בדכ"ג סוף ע"ב וההיכלות שלו הם הנז' שם בההוא זמנא מתפתחין שבעה
היכלין היכלא קדמאה היכלא דאהבה כו' ואלו הם השערים הסגורים ששת ימי המעשה
וביום השבת נפתחין ודי בזה:
אין תגובות »
שם בדרי"ז ע"ב שורה א' וז"ל תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא וכד כרוזא נפיק
ההוא עלמא מזדעזעא ומתחלחל' נפקי תרין צפרין דאסתלקו מההוא עלמא כו'.
הנה להבין המאמר הזה צריכין אנו להודיעך קצת הקדמות בדרוש הקליפו' דע
כי כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה כן יש כנגדם ד' עולמות אבי"ע של הטומאה
הנקראים קליפות. ומקום אלו הקליפות הם כנגד אחורים של הארבע עולמות
אבי"ע. ואמנם כבר נודע כי בקדושה יש בכל עולם מן הארבעה עולמות בחינת
חמשה פרצופין הנקראים אריך אפין ואבא ואימא וז"א ונוקביה ואלו הם בעולם
האצילות וכן בבריאה וכן ביצירה וכן בעשיה האמנם בקליפות אינו כך כי
בעשיה יש קלי' כנגד אריך אפין ואבא ואימא וז"א ונוקביה וביצירה אין
קליפות אלא כנגד אב' ואימא וז"א ונוקביה ואין כאן מקום ביאורם ולכן לא
נדבר אצא בענין קליפין (דף כ"ב ע"א) דאצילות כי שם באצילות אין קליפות
אלא כנגד ז"א ונוקביה בלבד דקדושה יש גם כן כנגד אחוריהם ז"א ונוקביה
דקלי' אבל למעלה מהם אין קלי' כנגד אריך אפין ואבא ואימא דאצי' דקדושה כלל
גם נודע כי כל פרצוף ופרצוף שבה' הפרצופין הנז' שיש בכל עולם מד' עולמו'
אבי"ע דקדושה הוא כולל ז' היכלות שבתוכם הם עשר ספירות הפרצוף ההוא כנודע
כי היכל העליון כולל ג' ראשונות כו'. ונמצא כי כל ההיכלות הם שבעה
בשבעה וכן ע"ד זה הוא בקני' שבכל פרצוף מהם שבכל עולם ועולם מד' עולמות
אבי"ע דטומאה יש בו שבעה היכלות הטומאה והם שבעה בשבעה כמו שנבאר
ענינם בע"ה. ונתחיל לבאר מעולם האצילות בבחינת ז"א ונוקביה דקדושה אשר
באצילות לפי שאין קליפות בעולם האצילות רק מכנגד ז"א ונוקביה בלבד באחוריה'
ולא למעלה מהם כנגד אריך ואבא ואימא כנז'. הנה נתבאר אצלנו במקום אחר כי
ההיכלות הם ז' בשבעה שהם שבעה היכלי הזכר ושבעה היכלי הנקב' וכמו שהנקבה
עומד' כנגד החזה של הזכר משם ולמטה כן ההיכלו' שלה הם ע"ד זה כי ז'
היכלותיה מתחילין מן החזה של הזכר משם ולמטה וכן הוא הענין הזה בכל ארבע
עולמות אבי"ע בקדוש' וכנגדן ג"כ הוא בכל הקליפות שכל הקליפות שבאבי"ע
היכלין בהיכ' ז' בשבעה ע"ד הנז' בהיכלות הקדושה. אבל צריך שתדע כי הנה כפי
הנז' היה ראוי שיהיו ז' היכלי הזכר דקליפה כנגד ז' היכלי ז"א דקדושה
דאצי' וכן בשאר ההיכלות כולן אמנם איננו כן והטעם הוא לפי שאי אפשר לעולם
אל הקליפה שתתאחז בשלש ראשו' ולכן הז' היכלי הזכר שבקליפ' שיעו' מקומ'
הוא כנגד האחורים של שש היכלות הזכר דקדושה בלבד אבל כנגד אחורי היכל
השביעי העליון דקדושה אין שום קליפ' כנגדו וכן הענין הזה נוהג בכל ארבע
עולמות אבי"ע. ואמנם צריך שתדע כי אעפ"י שהקליפו' של עולם הבריא' אינן
יכולין לעלו' (ד"ש ע"ד) ולהתאחז כנגד שלש הראשונות דבריאה דקדושה עכ"ז
הז' היכלין דקליפה דאצילות יש בהם יכולת לקבל הארה ולשלוט ולהתאחז ממקומם
עד אלו השלשה ראשונות דבריאה דקדושה וכן הענין הזה בכל העו' גם צריך
שתדע כי תרין מוחין דקליפה דז"א דאצי' הם סוד אותם שני אנשים המרגלים
הנז' בספרא דצניעותא ובפ' אחרי מות בדף ס' ע"ב בענין תרין בנין ינקין בכל
יומא כו' ולפי שהם למעלה כנגד ז"א דאצילות דקדושה נקראי' בשם אנשים ושני
מוחין דקליפה דנוקבא דז"א דאצילות הם נקראים שתי צפרים הנז' במאמר הנז'
באומרו נפקי תרין צפרין כו' והם אותם תרין צפרין הנז' בפ' ויצא דקס"ב
סוף ע"ב בפסוק וללבן שתי בנות כי במקום הקליפה כנגדו במקום לבן יש שתי
בנות שהם תרין צפרין כי צפור לשון נקבה הוא וכמש"ה כל צפור טהורה תאכלו
ודע כי כל המוחין שיש בעול' הבריאה והיצירה והעשיה בין באבא בין באימא
בין בז"א בין בנוקביה נקראי' שתים נשים זונות הנז' בפ' אחרי מות ד"ס ע"ב
ולפי שג' עולמות אלו הם עולמות של הנקבה אבל תרין מוחין דקליפה דנוקבא
דאצילות נקראים שתים צפורים כנז' והתרין מוחין (ע"ב) דז"א דקליפה
דאצילות נקראים שנים אנשים מרגלים ולמטה נבאר ענינם ושמותם באורך וטעם הדבר
למה גם הזכרים שבקליפו' אין להם רק תרין מוחין ואינם כמו הזכרים שבקדושה
שיש לכל אחד מהם ג' מוחין חכמה ובינה ודע' אבל הנקב' שבקדוש' אין לה אלא
שתי מוחין בלבד הנה טעם הדבר יובן במ"ש בסבא דמשפטים דק"ג ע"א ואל אחר
אסתרס ולא עביד פרין ולכן אין בזכר הקליפה מוח האמצעי הנקרא דעת אשר
ממנו טיפת הזווג כנז' שם היטב בביאורינו המאמר ההוא וע"ש ונבא' עתה
מציאות אלו המוחין הנז' אשר בקליפה מה ענינם. ויובן עם מה שנתבאר אצלנו
לקמן באדרת נשא בדקל"ב ע"א באות' תלת עלמין דאית בההוא קוצא דבתיקונא
קדמאה דדיקנ' עלאה דאריך ושם ביארנו כי אותם התלת עלמין השרשים שלהם
ויורדים משם מההוא תקונא קדמאה דדיקנא בתחילה למטה באופן זה כי הראשון יורד
בבינה דאצילות והשני בת"ת דאצי' והשלישי במלכות דאצילות והנה בהיותה בג'
מקומות אלו אז אין שום אחיזה אל הקליפו' כלל מן הראשון אשר הוא בבינה
דאצילות מן הטעם הנ"ל כ
י בעולם האצילות אין אחיזה אל הקליפה אלא
מכנגד ז"א ונוקביה בלבד ולמטה ולא למעלה מהם כלל. ומן מקום השני שהוא בת"ת
דאצילות משם יורדין תרין מוחין אל ז"א דקליפה דאצילות ומעולם השלישי
אשר במלכות דאצילות יורדין תרין מוחין אל נוקבא דז"א דקלי' דאצילות אשר
אלו הם בחינת תרין צפרין הנז' כאן. והנה אחר אשר נתפשטו הג' עולמות הנז'
בג' המקו' הנז' חזרו להתפשט עוד ולרדת יותר למטה בבריאה יציר' עשי'
דקדוש' כמו שביארנו שם בפ' נשא עוד צריך שתדע כי שתי הקליפו' דז"א
ונוקביה דאצילות הם יונקין השפע שלהם מן נוקבא דז"א דקדוש' דאצי' באופן זה
כי ביום מתגבר הזכר של הקליפות ועולין תרין מוחין שלו ויונקים ממנה האמנם
לפי שביום אין תגבורת רב אל הקליפות לכן אינן יונקין משם אלא בחשאי.
וזהו סוד וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש לאמר כי חרש רוצה
לומר בחשאי ואלו התרין מוחין דז"א דקליפה דאצילות הם הנק' בשם שנים אנשים
מרגלים כי להיותם בזכר דאצילות נקראים אנשים מש"כ משם ולמטה עד סוף
העשיה כי כולם נקראים בשם נקבות או צפרים או נשים זונו' כנ"ל ובלילה אז
מתגברת הנקבה שבקליפות ועולין תרין מוחין דילה בלילה ויונקים ממנה
בגילוי כי אז דיני הנקבה שולטים להיותו לילה כנודע וע"ד זה הוא למטה
בבריאה וביצירה ובעשיה כי הקליפות שבהם בכל עולם מהם הם יונקין מן המלכות
הקדוש' אשר בעולם ההוא באופן הנז' הזכר יונק ביום והנקבה בלילה עוד צריך
שתדע כי כמו שבסטרא דקדושה אין עלית הנקבה בלילה אלא בחינת לאה ולא בחי'
רחל כנ"ל כן בחינת הנקבה של הקליפה אשר עולין תרין מוחין דילה בלילה
ליינק מסטר' דקדושה כנז' אינה רק הנוקבא הנקראת קליפת לאה ועוד צריך.
שתדע כי הפרש אחד יש באצילות אל עולמות בריאה יצירה עשיה והוא כי הקליפה
דאצילות ביום היא יורדת למטה מכנגד היכל השביעי העליון שבבריאה הנקרא
היכל קדש קדשי' דבריאה ובלילה עולה (ע"ג) למעלה ליינק ממלכו' דקדושה
דאצילו' כנ"ל. מש"כ בשאר עולמו' בי"ע והסיבה הוא לפי (ד"ש דט"ז ע"א)
שעולם האצילו' נעלם מאד ולכן יורדת ביום למטה כנז'. עוד צריך שתדע כי
מקום יניקת הקלי' מן המלכות דקדושה הוא כמו שנתבאר אצלנו במקום אחר כי יש
אל המלכות בחינת שדים למטה במקום הרחם שלה ע"ד דדי בהמה ובבחי' זו נקראת
המלכות בהמה. כמש"ה אדם ובהמה תושיע ה' ומן המקום הדדים ההם יונקים שפעם כל
הקליפות:
ועתה נבאר לשון המאמר ואח"כ נסיים ביאור ההקדמות כנז"ל אמר תנא
עלמ' חדא אשתמו' לעילא הנה הוא העולם השלישי האחרון מאותם תלת עלמין כנ"ל
וכבר ביארנו כי שרשו הוא למעל' במקו' מלכות דאצילות ואח"כ מתפשט עוד
ויורד עד עולם העשיה וזמ"ש אשתמודע לעילא רוצה לומר שעומד למעלה במלכות
דאצילות וכד כרוזא נפיק כו'. כבר ביארנו כי ביום יונק הזכר של
הקליפות בחשאי אבל בלילה שהדינין מתגברין אז כאשר הנקבה עול' לינק נפיק
כרוזא קרי בחיל באתגליא לתת רשות אל הקליפות שיעלו ליינק כנז' ואז הרחמים
מונעים ונסתרים והדינין שולטין ומתגברין נפקי תרין צפרין כו' זהו מ"ש למעלה
כי אלו התרין צפרין שהם תרין מוחין דנוקבא דקליפה דאצילות הנקראת לאה
נמשכו אליה מן ההוא עלמא השלישי הנז' אשר עומד במלכו' דאצילות ומשם
אסתלקו להעשות מוחין אל נוקבא דקליפה הנז' וזמ"ש דמדוריהון תחות
אילנא דחיזו כו' פירוש כי אחר שנסתלקו משם ירדו למטה כדי להעשות מוחין
אל נוקבא דקליפה דאצילות. וכבר נתבאר לעיל כי שבעה היכלי הקליפות של
עו' הבריאה מקומם כנגד אחורי' של שית היכלין תתאין דבריאה תחת היכל
השביעי העליון מכולם הנק' קודש הקדשים דבריאה. גם צריל שתדע כי ת"ת
ומלכות דאצילות נקראים אילנא דחיי ומותא חיי בתפארת ומות' במלכות אמנם
ת"ת ומלכות דבריאה נקראים חיזו דאילנא דחיי ומותא כי הבריאה היא חותם
ומרא' ודמיון של האצילות ואלו הת"ת ומלכות הנז' על בחי' ישראל ולאה אשר
שניהן למעלה בהיכל השביעי העליון שבבריאה אנו מדברי' כי אלו הם הנקראי'
חיזו דאילנא דחיי ומותא וכבר ביארנו כי אין אנו מדברים עת' בענין הנוקבא
אלא בבחי' לאה אשר הוא למטה כנגד ההיכל קדש הקדשים דבריאה ביום כנ"ל
ונמצא כי כיון שאלו התרין ציפרין שהם תרין מוחין דלאה דקליפה הם מלמעלה
מעולם האצילות אלא שיושבים ביום למטה בהיכלי הבריאה ושם דירת' ושכונתם
והנה כל היכלי הבריאה הם למטה מהיכל קדש הקדשים הנקרא חיזו דאילנא דחיי
ומות' אם כן נמצ' כי מדורי' דתרין ציפרין הנז' הוי לתת' מהאי חיזו דאילנא
דחיי ומותא נפחא חד צפורא לסטר דרומא פירוש כי הצפור האחת שהוא מוח
הימני הנקרא חכמה הוא יונק מן הדד הימנית שברחם הימני' והצפור השני שהוא
מוח השמאלי הנק' בינה יונק מן הדד השמאלי דסטר צפונא וחד צפורא כד נהיר
יממא כו' פירו' כי הלא ודאי דבעידן דנהיר יממא כדין אשתכח ההוא קדרותא
דצפרא הנקראת איילת השחר ובעת ההיא יש רשות וכח אל הצפור (ע"ד) הימני
הנקרא חכמה להיותו בחי' זכר לעלות או ליינק משם ותכף חוזר ויורד למטה אבל
הצפור השמאלי שהוא בינה בחינת נקבה אין לו שום עליה כלל ביום אפילו בההוא
שעתא דקדררותא דצפרא רק כד אתחשך ליליא ומכ"ש כי הצפור הימני הנק' חכמה
עולה גם כן כד אתחשך ליליא ושניהן יונקים ביחד משתי דדי המלכות בחצות
הראשונה של הלילה ואמר כי אחר יניקתה משם רוצים לעלות יותר למעלה
פירוש כי הנה מקו' עלייתה לינק אינו רק חצי שיעור גופם העליון לבד לפי
שאינ' עולין אלא עד בין רגליה של המלכות דקדושה דאצילות ויונקים מן הדדים
אשר במקום רחמה ומחצית גופם התחתון שהוא בחינת רגליהם נשאר עומד למטה
בהיכלי קליפת הבריאה ואחר אשר ינקו שפע הצריך להם גבר כוחם ורוצים
להתחזק עוד ולהתגבר להעלות כל גופם למעלה באצילות כפי הראוי לה שהו'
כשיעור כל קומת ז"א ונוקביה דאצילות דקדושה אשר הוא המקו' המכוון בהם
וזמ"ש לבתר בעו לאסתלקא רגליהו כו' פירוש כי לבתר שיונקים רוצים לעלות
עוד עד מקום המו' דקדוש' אשר משם נתהוו כנ"ל ומשתמטי רגלייהו בנוקבא
דתהומא רבא כו'. הענין הוא כי בקליפות אשר בעולם הבריאה יש נוקבא חדא
לעילא והיא קלי' הבינה אשר היא בהיכל העליון השביעי של הקליפות דבריאה
ועוד יש נוקבא אחרת תתאה והיא קליפת מלכות הבריאה אשר היא בהיכל
התחתון שבהם. והנקבה (ד"ש ע"ב) העליו' בינה נקרא' נוקבא דתהומא רבא
והנקבה התחתונה מלכות נקראת נוקבא דתהומא דרך סתם וכן על דרך זה הוא
בקליפו' היצירה והעשיה אמנם אף הנקבות העליונות שהם בחינות הבינה אשר
בקליפות יצירה ועשיה אינן נקראין אלא נוקבין דתהומא דרך סתם וכן ע"ד זה
הוא בקלי' דיצירה ועשיה כאמור וקליפת נוקבת הבינה אשר בבריאה היא לבדה
נקראת נוקבא דתהומא רבא. ובזה יובן דברי המאמר כי הנה אלו הצפרין
אינם יכולין לעלות כרצונם כי רגליהם נשארין עומדין למטה בעת יניקתם בנוקבא
דתהומא רבא הנז' וכאשר גמרו ליינק שפע ורוצים להתגבר ולעלות יותר אז
משתמטי רגלייהו בההו' נוקב' דתהומא רבא הנז' ונלכדים שם ואין להם כח ורשות
לעלות יותר כפי רצונם ונשארים עד חצות הלילה:
ואחר שביארנו לשון המאמר נחזור לבאר יותר בביאו' ענין ההקדמות הנ"ל
בענין תלת עלמין הנז'. דע כי הנה ראינו ליעקב שנשא ארבע נשים והסוד הוא
במה שנודע כי ז"א דאצי' הקדוש בהיותו בסוד עיבור הראשון במעי אימא הי'
בבחי' תלת כלילן הנז' בפ' בשלח בזוהר בתוספת' בפסו' ויסע מלאך האלהים בדף
נ' ע"א ואז היו חסד גבורה ת"ת שלו מכסין ומלבישין את הנצח והוד ויסוד שלו
ואז הית' בחינת המלכות שורה בו בסוד פסיעה קטנה למטה בסיום אות ו'
שהוא בסוף הת"ת כנז' בפ' בלק בדר"ג ע"ב שורה י"ח וז"ל אשורנו אושיט
פסיעה לבר כגוונא דא ו' וכאשר נולד ויצא לחוץ ונתפשטו הנה"י שלו למטה
ונתגלו בו השש קצוות על ידי היניק' כנודע אצלנו הנה אז היסוד דז"א אשר
היה מובלע ומכוסה תו' הת"ת דז"א ברדתו למטה אל (דף כ"ג ע"א) מקום גילויו
כנז' המשיך גם כן עמו בחינה אחת מן אותה המלכות אשר היתה עומדת בתחילה
למעלה בסוד פסיעה קטנה כנז' וירדה למטה עמו בסופו ונמצאו עתה בזמן היניקה
שתי בחינות אל המלכות האחת תחת הת"ת והשנית תחת היסוד וכאשר בא זמן
השלישי הנקרא הגדלת המוחין של זעיר אפין. וכבר נתבאר אצלנו כי אז נתעל'
הת"ת ונעשה בסוד דעת ונתעלה היסוד ונעשה בסוד הת"ת ואז גם אלו שתי
הבחינות של המלכות נתעלו עמהם כי בחינתה בסוף הת"ת עלתה אל מקום הדעת
ושם נעשית בחינת לאה ובחינתה בסוף היסוד עלתה בסוד סוף הת"ת ושם נעשית
בחינת רחל ואלה שתי בחינות המלכו' הם נקראים לאה ורחל שתי נשי יעקב שהוא
ז"א לפי שהם בבחינת הפנימיות כי אעפ"י שלפעמים היו אחור באחור עמו כנודע
כבר ביארנו טעם היותם שם באדרת נשא בדקמ"א ע"ב וע"ש. ואמנם מבחינת
האחורים דז"א נעשו עוד שתים אחרות הנקראים זלפה ובלהה שפחות יעקב ואינן
נקראי' נשים ממש והענין הוא כי מבחינת הדינין של האחורים יצאו אותם התלת
עלמין הנ"ל אשר הוזכרו באדרת נשא ואחד הוא באחורים דבינה דאצילות והשני
הוא באחורי הת"ת דאצילות. והשלישי הוא באחורי המלכות דאצילות. והנה העו'
הראשון מהם הוציא את זלפה כנגד מקום אחורי לאה ולכן נקראת זלפה שפחת לאה
להיותה באחורים שלה ואח"כ העולם השני הוציא מן האחורים דזעיר אפין בבחינת
הדעת והת"ת של זעיר אפין הוציא באחורים אותם השנים אנשים מרגלי' הנ"ל בפ'
אחרי מות כנ"ל. ועולם השלישי הוציא מאחורי רחל את בלהה שפחתה:
ועתה נבאר ענינם כי הנה מן האלו השתי שפחות זלפה ובלהה שהם
האחורים של לאה ורחל נתפשטו מהם אח"כ עוד אלו התרין צפרין הנז' בקליפות
ויען שאין מקום אחיזה אל הקליפות כנגד שלש ראשונות לכן אותו הצפור שנתפש'
מזלפה שפחת לאה שהיא כנגד הבינ' ירדה ונתחברה למטה עם הצפור השני אשר
יצא מבלהה ושפחת רחל ונתחברו שניה' ועמדו למטה בנוקבא דקליפה אשר כנגד
בלהה שפחת רחל וש' נתהוו אלו השתי צפרין בבחינת שני מוחין שלה. הצפור
העליון חכמה שבה והצפור השני בינה שלה. והנה נתבאר כי השני עולמות הראשון
והשני הם באחורים כנגד לאה ורחל כי הראשון הוא זלפה כנגד אחורי סיום
הבינה בנצח והוד ויסוד שלה המתלבשין בחכמה ובינה ודעת דזעיר אפין ושם
באחורים מקום לאה כנודע ומן (ע"ב) העוצם הזה נתפשט הצפור הראשון והעולם
השני הוא בלהה שהיא כנגד אחורי סיום זעיר אפין בנצח הוד יסוד שלו אשר שם
עומדת ראש רחל והם המוחין שלה (ד"ש ע"ג) כנודע. וזה העולם השני שהוא בלהה
הוציא את הצפור השני המתפשט ממנו ושתי הצפורי' האלו שניהם נתחברו ונעשו
שתי מוחין אל הקלי' אשר היא כנגד אחורים של רחל. ואמנ' העולם השלישי אשר
הוא באחורים שכנגד סיום נצח הוד יסוד של רחל ממנו נתפשטה לילית הנקראת
חוה ראשונה אשר כל פעולותיה הם יללות. ולעולם היא מיללת כנודע אשר על
כן נקראת לילי"ת ואמנם שם העולם השלישי הזה הוא בעצמו לא קבלתי ממורי ז"ל
מה שמו ומי הוא. והרי לך מבואר ענין שלשה בחינות המלכות אשר באצילות הקדוש
האחד הוא למעל' בלאה שהיא אצל הדעת שבזעיר אנפין מאחוריו והיא עומדת כנגד
נצח הוד יסוד דבינה עליונה ושם עומד באחורים העולם הראשון והיא בחינת זלפה
שפחת לאה. והשני היא ברחל שהיא כנגד נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אפין
מאחוריו ושם עומד באחורי רחל זו בלהה שפחתה שהיא העולם השני. והשלישית
לא קבלתי שמה אבל היא למטה באחורים דנצח הוד יסוד דרחל עצמה. והעולם
השלישי עצמה עומד שם באחורי הבחינה הזו וזה העולם השלישי הוא אשר הוציא את
לילית חוה הראשונה כנז'. כי הלא שלשה אלו הם בחינת בריאה ויצירה ועשיה
והם בנצח הוד יסוד מלכות דבריאה ובנצח הוד יסוד מלכות דיצירה. ובנצח
הוא יסוד מלכות דעשיה. וכל השלשה האלו הם בחינת אחורים של הנקבה. וכנגד
השתים הראשונים דקדושה הם בחינת שתי הצפרים דקליפה אשר שניהן נתחברו
למטה בנוקבא תתאה שכנגד רחל לפי שאין הקליפה יכולה לעמוד כנגד בינה כנ"ל
וכנגד השלי' דקדושה ההיא היא לילי"ת חוה ראשונה שהיא בסיום מלכות דרחל
והיא עומדת בנוקבא דתהומא רבא דבריאה ממש. ובפרש' וירא בשער הפסוקים
בפסוק הנה ילדה מלכה גם היא כו' נתבאר כל זה ואיך שתי הגבורות דקליפה נכללו
ונעשו חד גבורה והיא עומדת למטה כנגד רחל דקדושה ונכללו שתיהן יחד שם
ונעשו תרין מוחין חכמה ובינה שלה והיא מלכה אשת נחור. ובאחורים יש פלגש
אחת. ושמה ראומה. וגם בה נכללו שתי פלגשים דקליפה שהם כנגד זלפה ובלהה
דקדושה נתחברו ונעשו תרין מוחין חכמה ובינה של פלגש זו הנקראת ראומה:
(ע"ג) והנה כנגד שלשה מציאיות אלו אשר באחורי הנקבה גם יצאו מן
אחורי הזכר שהוא זעיר אפין שלשה אנשים השנים הראשונים הם בחינת אותם השנים
אנשים מרגלים הנ"ל. והשלישי היא אדם קדמ' בעלה דלילי"ת חוה הראשונה
וצריך שתדע כי להיות שהאורות של הנקבה הם מועטין וגם כי הדינין שלה הם
חלשי' כנודע שהיא דינא רפיא. לכן היו אחורים של הנקבות שהם זלפה ובלהה
יותר מבוסמו' וקדושו' ונישאו ליעק' כנודע אבל האחורים של זעיר אפין
להיות כי הם דינין קשים וגם האורות שלהם הם אורות גדולים ואין כח
באחורים הנז' לקבלם לכן לא נעשה מהם דבר שם למעלה אבל ירדו למטה והיו שם
בבחינת שנים האנשים המרגלים ובבחינת אדם קדמאה בעלה דלילי"ת כנז' ולא נשאר
להם למעלה בקדושה שורש כלל. וכבר הודעתיך כי שני האנשים המרגלים האלו
הם תרין מוחין דזעיר אפין דקליפה דאצילות ואמנם ביחוד אחד שמסר לי מורי
ז"ל ביאר לי מורי ז"ל ענין עוג מלך הבשן שהוא האחורים של זעיר אפין וצ"ע:
עוד מצאתי במאמר הזה ביאור שני לרב זלה"ה תאנא עלמא חדא אשתמודע
לעילא כו' כבר ביארנו מאמר זה למעלה אבל מצאתי פה דיוקים יתרים וראיתי
לכותבם. דע כי כמו שיש בקדושה תרין נוקבין לאה ורחל נשי זעיר אפין בין
בעולם אצילו' בין בכל עולם של בריאה יצירה עשיה כן הוא בקליפה בכל ארבע
עולמות אבי"ע. גם נתבאר לעיג כי תרין מוחין דז"א דאצילות דבחינת קליפה
נקראים שנים אנשים המרגלים. ודע כי כנגדם היו שנים אנשים המרגלים ששלח
יהושע לרגל את יריחו כי יהושע היא הנוקבא סיהרא קדישא פני יהושע כפני
לבנה מלכות דאצילות הקדוש והיא סוד בהמה שהיא הויה דהיה"ין בגמטרי' ב"ן
והדדין שלה הם למטה בין רגליה כדמיון דדי בהמה ומשם יונקים ביום שנים
אנשים המרגלים הנ' שהם כלב ופנחס כי כלב גם הוא בגמטריא ב"ן ההוי"ה
דהיהין ופנחס הוא אליהו שהוא בגמטריא ב"ן גם כן כי הם יונקי' משם ב"ן
בגמטריא בהמה ולפי שיונקים ביום שאין שם כל כך אחיזת הדינין והחיצונים לכן
ינקי בחשאי וז"א חרש לאמר כו' והנה בזמן שלמה המלך ע"ה (ד"ש ע"ד) כל
הדינין נתמתקו ולכן אפי' השתים נשים זונות היתה להם עליה למעלה
באצילו'. וזהו אז תבאנה שתים נשים זונות ודייקו בפרשת אחרי מות אז
תבאנה ולא מקדמת דנא כי אז סיהרא קיימא באשלמותא ואין פחד מן הקליפות
ולכן נתמתקו כל הדינין אבל כשהתחתונים חוטאים אז אלו השתי נשים מושלות
בעולם בסוד ונשים משלו בו:
שם בדף רי"ז ע"ב שו' כ"ו וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפיתחא
דר' יהודה והוה עציב נפק ר' יהודה כו' אמר ליה אתיא לגבך למבעי מינך
תלת מילין כו'. ענין שאלה זו ששאל ממנו שיתפלל על קברו תפלתו ממש שבכל יום
ויום הטעם הוא כי הצדיק על ידי תפלתו מיחד ומקשר כל העולמו' כנודע אצלנו
וכנז' בהיכלות דבראשית ודפקודי ועל ידי היותו מתפלל עליו ביחוד ובקשר הזה
תוכל נשמתו גם היא לעלות עם תפילתו למעלה ולהיות כי השבעה ימים ראשונים
אפילו הצדיקים יש להם דין אז בימים ההם. ולכן שאל ממנו שאלה הנז' דתזיל
לקברי ותבעי בעותך עלי כל שבעה יומין. עוד דבר אחר היה נוסף באלו שני
הצדיקים כי הנה היו שנים חברי' משבע' החברים שנמצאו באדרא קדישא. וכבר
הודעתיך כי שרש נשמותיהם הוא שרש אחד. גם הודעתיך כי ר' יהודה הוא מן
החסד ור' יצחק מן הגבורה ועל ידי החסד מתמתקת הגבורה ונכללת ועולה ולכן בחר
ר' יצחק בר' יהודה יותר מזולתו משבע' חביריו:
שם בדרמ"א ע"א ענין חסד חסדים גבורה גבורות כו' נתבאר בש' ההקדמות בספרי החדש בד' קכ"ד ע"א:
אין תגובות »
(דף כ"ד ע"א) מאמר בס' הזוהר בד"ב ע"א שו' א' וז"ל ואלה שמות בני ישראל
הבאים מצרי' את יעקב איש וביתו באו. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע
ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. ומשכילים אילין אינון דמסתכלי ברזא
דחכמתא יזהירו נהירין ונצצין בזיוא דחכמתא עלאה כו':
הנה כל האצילות בכללו גוף ונשמה מלבר ומלגו והמשכילי' הם יודעי מדין
המסתכלים בפנימיות החכמה התחתונה בסוד נשמתא. וזה נקרא רזא דחכמתא
פנימיות החכמה התחתונה ועל ידי כך נהרין ונצצין בזיו' דחכמת' עלאה כי
נשמת החכמה התחתונה הוא זיו וזוהר החכמה העליונה בסוד כלת משה והיא הצלע
נקודת י' בסוד י' בראש י' בסוף יוד משם בן ארבע יו"ד משם אדני כנודע
וענין נהרין ונצצין הוא בסוד אור ישר מאיר מלמעלה למטה להם וזהו נהרין
וסוד אור חוזר בסוד המראה המלוטשת כי כאשר יכה בה אור השמש יצאו ממנה
ניצוצות מצד לטישותה ממטה למעלה וזהו ונצצין ולכ"א יזהירו יזהירו לאחרים
דנקטי ויהבי מיין דכורין ומיין נוקבין וזה כדוגמת יסוד שיש לו שתי
בחינות אלו בסוד יוסף הצדיק יבנימין הצדיק זה מיין דכורין וזה מיין
נוקבין ושתי בחינות אלו האחד נקרא נהירו והשני נקרא נציצו וזמ"ש בזוהר
נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן שהוא סוד יסוד הנקרא נהר היוצא מעדן:
ודע כי עם היות שיש ליסוד שתי בחינות אלו כדפרישית והם יוסף
הצדיק למעלה ובנימין למטה בתוך הנקבה העליונה כד"א בצאת נפשה כי מתה
עוד יש בסוד עצמו למעלה שתי בחינות אלו ולפיכך נקרא חי העולמים בסוד
תשעה מלמטה למעלה ותשעה מלמעלה למטה העולים ח"י וח"י הוא בתרין עלמין כי
גם הוא חי בעולם הנקבה בסוד בנימין הצדיק וזמש"ה חי חי הוא יודוך
וכדכתיבנא ושורש הדבר הוא כי ביסוד נסתיים הזכר העליון והוא הרקיע
המבדיל בין מים למים והאור העליון המחיה את הספירות יורד עד שם ומכה בו
בסוד בטש ביה כדמות המראה המלוטשה המפסקת שלא יעבור אור השמש ממנה ולמטה
כי עומדת כנגד אור השמש כן רקיע זה מבדיל בין עלמא דדכורא לעלמא דנוקבא
ואינו מניח לעבור האור למטה ועל ידי כך מכה בו סוד האור העליון בפנימיותו
ויוצאין ממנו נצוצות כמנין האורות המכים בו ט' מלמעלה למטה וט' מלמטה למעלה
וזמ"ש ודא רזא סתימא דאקרי הרקיע כי בחינת רקיע יאמר על ענין זה כי הוא
רקיע המבדיל ומעכב אור העליון מלרדת למטה ולפיכך יש בו נהירו ונציצו
כמ"ש בכל השאר. ולפיכך יש ברקיע הזה ככבייא ומזלי שמשא וסיהר' (ע"ב) כי
כוכבים הם נשמות הצדיקים היורדין שם מהמוח העליון ועומדים שם ומשם יורדין
למלכות. והמזלות (ד"ש די"ז ע"א) הם שנים עשר בסוד שש קצוות מן חסד ולמטה
שש ממטה ולמעל' ושש מלמעל' למטה כנז' בתקונין כי אעפ"י שכל התשעה מכים
ברקיע זה אין דומה הכאת השש קצוות לשאר כי כל אחד בחינה בפני עצמה יש לו
ולפיכך מהשש קצוות יצאו י"ב מזלות ומת"ת ומלכות נעלמים יצאו שמשא וסיהרא
וזה מצד הנשמו' שבו כי כמו שבמלכות מנשמות שבה נעשין מיין נוקבין
כנודע כן ביסוד נשמות צדיקים שבו שהם הכוכבים כדפרישית הם הם המעלין תשעה
מלמעלה למטה ואעפ"י שהת"ת מהשש קצוות הנז' מ"מ יש בת"ת שתי בחינות אם
בחינת היותו בכלל השש קצוות ואם בחינת היותו בפני עצמו וכל אלו נקבעין
ביסוד וסיהרא עם היות כי היא למטה מן היסוד עכ"ז שרשה בסוד ה' ד"ו ובסוד
יו"ד וי' ו' ד' נחקק ביסוד ושרש זה בחכמה ובינה ומשם ירדו אל היסוד. ושאר
בוציני דנהורא הם ה' ככבי לכת הנשארים וכנגדם ז' ספירות הבנין כי חמה
ולבנה עם ה' ככבי לכת הם ז' ואל יקשה בעיניך כי ז' ספירות הם הם השש
קצוות שהם המזלות כדפרישית כי שש קצוות אלו הם ביסוד עצמו בסוד שוקיו
עמודי שש כי הוא מקבלם מלמעלה ונעשי' בו שנים עשר בסוד אור ישר ואור חוזר
ובסוד נהירו ונציצו כדפרשית ולכן נקראים מזלות כי היסוד נקרא מזל להיותו
מושך את הטיפה זרעית מהמוח העליון ואמנם שמשא וסיהרא ושאר בוציני
נהורא שהם חמשה ככבי לכת כדפרישית הם שבע' ספירות הבנין עצמם המתגלים
ביסוד ומשפיעים בו ועוד כי ששה קצוות הם בסוד ת"ת הכלול משש קצוות ושבעה
ספירות הם כנגד ז' ככבי לכת ואין זה בשש קצוות כי אלו בת"ת עצמו לבדו
בהכללו מהם וזה בבנין עצמו ודי בזה:
ודע כי כמו שהמלכות תקרא חכמה. כן חכמה שבז"א תקרא חכמה תחתונה
בבחי' החכמה העליונה הקדומה ואליה כיון באומרו אלין אינון דמסתכלי ברזא
דחכמתא שמסתכלין בפנימיית החכמה כי שבז"א בסוד נשמתא שהיא חכמה העליונה
בסוד הדעת וזמ"ש נהרין ונצצין בזיוא דחכמתא עלאה וכמו שיש ביסוד תחתון
תשעה מלמעלה למטה וט' מלמטה למעלה כן בסוד דעת המפסיק בין אריך אפין לז"א
יש אלו וזמ"ש בזוהר נהירו נציצו דנהרא דנפיק מעדן שהוא סוד הדעת היוצא מעדן
עליין ונכנס במוח ז"א ויש בדעת זה נהירו ונציצו כדפרשית והמסתכלין
בפנימיות חכמה זו שהוא סוד הדעת נהרין ינצצין בדוגמתו ודעת זה יקרא רקיע
עליון בסוד בינה הנקרא רקיע כנודע ואם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין
דעת ומצד היותו רקיע מפסיק בין אריך אפין לז"א יש בו נהירו ונציצו
כדפרשית. ולפיכך נקרא רזא סתימא כי זה נעלם מאד ולפיכך יש ברקיע זה ככבים
שהם הנשמות כי שם (ע"ג) שרשם בסוד עלמא דאתי וכן י"ב מזלי בסוד מזל שכאן
מתפשט וכן שמשא וסיהרא וכל אינון בוציני נהורא שרשם בו בעלמא עלאה בסוד
ויבנהו שבע שנים והדברים עתיקים:
שם בד' ד' ע"ב שו' ג' וז"ל נטיל פטרונא מההוא כרסייא כו' ביה זמנא
הוה מדכר שמא קדישא עלאה כו' זכאין אינון נשמתהון דצדיקייא דאינון
בההוא עדונא וידעין בה כו'. בזה תבין פסוק בכל מקום אשר אזכיר את שמי
אבוא אליך וברכתיך דמדכר פטרונא שמיה ובו מתעדנין הצדיקים ודי בזה:
שם בדט"ו ע"ב שו' כ"ו וז"ל דכד הוה חמא ר' אבא חד אילנא דאיביה
אתעביד עופא דפרח כו' לשון זה מוטעה שכתוב וענפא דפרד מיניה וצריך להגיהו
כך ועופא דפרח מניה הוא ענין אותם העופות הגדלים מן האילן ונתלי'
בחרטומיהם כנז' בהגהות סמ"ק וכנז' בדברי המפרשים שהאוכלן עובר משום שרץ
העוף:
D
סגור לתגובות
שם בדף כ"ז ע"א בסוף הדף וז"ל אמר ר' אלעזר בסטרא ימינא עלאה נפקי
תליסר מבועין עלאין נהרין עמיקין כו' ארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא
מסטרא דא ותצ"ט ופלגא מכאן כו'. ענין זה נתבאר אצלי בדרוש היחודים וע"ש כי
שם ביארתים וצ"ע שם. והענין הוא מדבר בבחינת חיבור זעיר אפין ונוקביה
בהיותם בסוד אחור באחור ועיין באדרת נשא בדף קל"ב ע"א בההוא עלמא קדמאה
דאיהו אלף אלפין ורבוא רבוון מארי תריסין כו'. ושם ביארנו ענין אותם האלף
מה ענינם ואיך הם נמשכין ומתפשטי' מן תרין כתפין עילאין כי (ד"ש ע"ב) כל
כת"ף בגמט' ת"ק וב' כתפות הם אלף ואח"כ אלו הכתפות נעשו תרין עטרין
הנקראי' חסד וגבורה והכתף האחד שהוא חסד נמשך וניתן אל זעיר אפין. והכתף
השני הנקרא גבורה נמשך אל נוקבא דזעיר אפין ונמצא כי שתי הכתפים של הז"א
הם כתף אחד בלבד ושתי הכתפות דנוקביה גם הם כתף אחד בלבד ועל כן אורך
הז"א הוא ת"ק שנה. וכן אורך נוקביה. ולכן כאשר נתדבקו יחד שניהם אחור
באחור לא היה רק כותל אחד מפסיק בין שניהם חצי עוביו לזה וחצי עוביו
לזה. ולזה היה תצ"ט ופלגא מכאן. ותצ"ט ופלגא מכאן כי הכותל אשר באמצען
נחלק חציו לזה וחציו לזה אבל אחר שננסרה הנקבה (ע"ד) מאחורוי אז מן הכותל
האחד נעשו שני כותלים בשניהם ואז הם ת"ק שלמים לז"א כנגד הכתף של חסד
שהיא בגימטריא ת"ק ות"ק שלמים אל נוקביה כנגד הכתף של הגבורה. והנה זה
הכותל האמצעי שנעשה עתה אחד בו הם סוד בחינת האחורים. ולכן כל הדינים
נמשכין ממנו. ולכן רישיה סומקא כוורדא בסוד אודם הדין. גם צריך לדעת כי
כל ענין זה הוא בבחינת נצח והוד דזעיר אפין אשר כנגדם עומדת נוקביה אחור
באחור וכבר ידעת כי האחורים הם בחינת הדינין. והנה יש כאן נצח והוד
ויסוד של ז"א ונצח הוד יסוד של נוקביה וכל אחור אחד מאלו במקומו הוא סוד
אלף יאורין ועוד י"ג אחרינן כמו שנבאר בע"ה. ונבאר בחינת נצח הוד יסוד של
ז"א ומהם נקיש אל נצח הוד יסוד דנוקביה כי שם הוא גם כן ע"ד אלו:
הנה ידעת כי נצח והוד ויסוד נקראים צבאות ושם צבאות הוא בגימטריא
תצ"ט והרי איך הנה"י הם בגימ' תצ"ט והנצח הוד יסוד דדכורא הם תצ"ט מכאן
ונצח הוד יסוד דנוקבא מכאן הם תצ"ט אחרנין ולפי שהם מחוברין יחד אחור
באחור אלו שתי פעמים צבאות שהם נצח הוד יסוד דדכורא ונצח הוד יסוד
דנוקביה ואין ביניהם רק כותל אחד המחבר את שתיהם והכותל מתחלק חציו לשם
צבאות הזה וחציו לזה לכן הם תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן שהם אלף
חסר חד. באופן כי הם תצ"ט ותצ"ט שהם צבאות דנצח הוד יסוד דדכורא וצבאות
דנצח הוא יסוד דנוקבא. ויש בין שניהם כותל אחד המפסיק בין ב' הצבאות
האלו וזה הכותל נחלק לשני חצאין כנז' פלגא מכאן ופלגא מכאן. עוד צריך
שתדע כי בהיו' אלו השתי צבאות מחוברין אחור באחור על ידי הכותל ההיא
המפסקת ביניהם יש עוד באמצע שתי הצבאות האלו שהוא באמצע נצח הוד יסוד דז"א
ונצח הוד יסוד דנוקביה יש שם באמצעם עוד י"ג יאורין אחרנין שית ופלגא מכאן
ושית ופלגא מכאן ונמצא שמתחלק לכל אחור ואחור תק"ו ופלגא מכאן ותק"ו
ופלגא מכאן וזהו סוד שתי שמו' של אבגית"ץ השם הא' של מ"ב כנודע והנה
אבגית"ץ הוא בגימטריא תק"ו ולהורות על הי"ג יאורין הנז' שהם באמצע בין
אחור לאחור כנז' לכן הושמו שתי אותיות י"ג באמצעית השם הזה א"ב מכאן
ות"ץ מכאן וי"ג באמצע להורות כי הי"ג יאורין הנז' הם באמצעם כנז'. וכבר
נודע כי שם מ"ב הוא גבורה והוא לפי שהוא בחינת אחוריים שהם סוד הדינין
וכן הענין בנצח הוד יסוד שלה שתי אחורים אחרים באלו וכל הקליפות נאחזות
מבחינת האחורים הנז':
(דף כ"ה ע"א) שם בדכ"ז ע"א שורה ט"ו ונ"ל אמר ר' אבא ודאי הכי
הוא והשתא ידיעא הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן רוחא במיא ומיא ברוחא
למהוי חד ועל דא כתיב הוא. הנה זה המאמר קודם אל המאמר שנכתב קודם זה
האמנם להיות שלא נמצא מקומו האמתי בזוה' כתבתי במקום הזה כי היא קרוב אל מה
שנבאר בע"ה:
מצאנו חילופים רבים בס' הזוהר כי פעמים קורא לאהרן כהן שהוא בימין
ופעם אחרת אומר כי משה ואהרן בנצח והוד כנראה שאהרן שבשמאל גם למשה מצינו
שפעם אחת קורא אותו לוי ופעם אחרת אומר שהוא בימין. והענין הוא במה
שהודעתיך בענין שלש מתנות שנתן הקב"ה לישראל באר מן וענני כבוד כו' וע"ש
היטב. ודע כי כאשר מתלבש היסוד של אבא תוך זעיר אפין בהגיעו בחזה שהוא
בת"ת שבו במקום הגילוי אשר שם נפסק ונגמר יסוד דאימא ואז מתגלה ומאיר
אל צד ימין דז"א. ואח"כ חוזר אור ההכאה ההיא לצד שמאל ואח"ך חוזרת ההכאה
ההיא בסוד אור החוזר פעם שלישי ומאיר באמצע ויורד דרך היסוד דז"א. ואמנם
המן היה מצד משה בהכאה הראשונה וענני כבוד מצד אהרן בהכאה שניה והבאר מצד
מרי' בהכא' שלישי' וע"ש ושם יובן טעם ותשובה אל שאלות הנז':
אין תגובות »
(ד"ש ע"ג) שם בדל"ז ע"ב שו' י"א וז"ל מה הוא כחצות כד"א בעלות המנחה
בעלות גדיש כו'. זה יתבאר לך מפ' חיי שרה בדלק"ג ע"א שביארנו בענין יעקב
משמש במרום כו' ושם נתבא' כי בחינת לאה היא אשר מתפשטת חצות לילה הראשונה
עד החזה דזעיר אפין בלבד כדי להזדווג עם יעקב ואז היא נקר' ליל ואחר חצות
הלילה היא מתפשטת למטה יותר עד סיום רגלי זעיר אפין ואז היא נקראת לילה
כדמיון רחל הנקראת לילה והנה אם היה אומר בחצות בבי"ת היה נראה פירושו
באות' הנקודה של חצות לילה ואין זה כונת הפסוק אלא לומר שכאשר לאה נחצית
בחצי ז"א התחתון ומתפשט בחציו התחתון אשר זמן זה מתחיל מעת חצות לילה
ואילך אז אני עובר בתוך מצרים כו' וזהו הסו' הנז' בפ' נך לך בדצ"ב ע"ב
דקב"ה אקרי ממש חצות לילה והבן פירושו היטב כי לאה היא קב"ה הנק' חצות
לילה ממש ואז הוא הזווג עם יעקב וזמ"ש ויאכל פרי מגדיו אלין נשמתין
דצדיקיא כנודע כי בעת הזווג עולין שם נשמות הצדיקים מיין נוקבין והבן זה:
שם בדל"ח ע"ב שו' ה' וז"ל אלא הכי תנינן כתיב כי יהיה נערה בתולה
נער כתיב (ע"ב) מ"ט (ע"ח שח"י פ"ה) משו' דכל זמן דלא קבילת דכר אתקריאת
נער מדקבילת דכר אתקרי' נערה:
דע כי שם אדנ"י הוא מורה על הדין כי לכן נקראת דינא רפיא וכן
אדנ"י בהיפוך אתוון הוא דינ"א ואמנם סוד האלף שבזה השם מורה על שתוף הרחמים
אשר בו כי שלשה אותיו' האחרונות הם דין ואות אלף הראשונה הם רחמים
והיא סוד שם אהיה שהוא רחמים. ובזה תבין למה זה השם נקרא דינא רפיא
והטעם הוא לפי שיש בו שתוף הרחמים שהיא אות האלף המורה על שם אהיה
שהוא רחמים הממתק ומרפא את שלשה אותיות די"ן אשר בו. וכבר ידעת כי שורש כל
הדינין הם החמש גבורות הנודעות ואם כן כל גבורה מאלו החמשה נקראת די"ן.
ואם תמנה חמשה פעמים די"ן הם בגמטריא ש"ך. והענין הוא כי החמשה גבורות
הנז' הם מתפשטות עד היותם ש"ך ניצוצות גבורה וזהו סוד מ"ש בפ' פקודי
בדרצ"ד סוף ע"ב ניצוצין זריק לתלת מאה ועשרין עיבר ובריר פסולת מגו
מחשבה כו' כי אלו החמשה גבורות מתנוצצות עד סך ש"ך ניצוצי גבור'. ואמנם
התבסמות ש"ך ניצוצות אלו הם ע"י אות האלף של שם אדני המורה על שם אהי"ה
שהוא רחמים כנז' ונמצא עתה כי הה' גבורות שהם חמשה פעמים דין חזרו להיות
חמשה פעמים אדנ"י ואינון דינא רפיא והנה ה' פעמים אדנ"י הם שכ"ה וזהו הסוד
הנרמז באדרא רבא בדף קל"ב ע"ב שאמר ר' חזקיה מסתכל הוינא כו' נהיר וסליק
לתלת מאה ועשרין וחמש עיבר כי עתה בהתנוצץ בהם אות האלף אז אתנהירו
והיו לחשבון שכ"ה עיבר וכולהו נהירין ונציצין מצד האלף שנגלה בה (א"ש
נ"ל כי אם תמנה גם כן החמשה אהי"ה הממתקים אותם פשוטים יהיו בגמ' ק"ה
ותוסיפם על הש"ך דינין הנז' ויהיה מספר כולם תכ"ה כנז' לקמן בדכ"ז ע"א שו'
י"ח וז"ל ארבע מאה ועשרים וחמש בוצינין למלכא כו' וע"ש מ"ש הרב ז"ל שהוא
שם כה"ת) והנה נע"ר הם סוד ש"ך דינין הנז' עד לא אתבסמו וכד אתבסמו על
ידי שם אהי"ה שהיא ה"א עלאה המורה על האלף שבשם אדנ"י ואתבסמו על ידי
חמשה אלפין שבחמשה פעמים דין כנז' כנגד ה"א ראשונה של בינה הכוללת החמשה
אלפין החמשה פעמים אור ואז נקראת נערה יתיר ה"א כי אז אתבסמו ונמתקו ואז
היא בבחינת שכ"ה דינין ממותקים ואז קבילת עלה דכורא ואזדווגת ביה ולהבין
הדבר הזה יותר בביאו' צריך להקדים לך כי הנה נודע כי בוצינא דקרדינותא
היא סוד שורש הדינין והגבורות מתחילתם ולכך שורש זאת הבוצינא אגניז גו
מיעוי דאימא כנז' בפ' האזינו (ע"ג) בדף רצ"ב ע"ב ולכן הוא הנותן משחתא
וקצבה אל הספירות כי כל מדידה היא מצד הגבורה לפי שהחסד מורה התפשטות בכל
הדברים אבל הגבורה והדין אינה מנחת האור העליון להתפשט למטה להאיר אלא
בקצבה ומדה בשיעור הצריך להתפשט ולא יותר. ולכן זו הבוצינא מדד ועביד
משיחן בכל הי"ס כולן ושורש זו הבוצינא היא בבינה לפי שמשם דינין מתערין
כנודע. ואמנם כבר ידעת כי פסולת אלו הוא מבחינת אותם המלכים שמלכו (ד"ש
ע"ד) בארץ אדום ואצטריפו ואתלבנו ומן המותר ממה שהוברר מהם נשארו אלו
הסיגים והפסולת הזה כנז' בפ' פקודי בדף רנ"ד ע"ב כנ"ל וחושבנא דילהון
הוא ש"ך עיבר וכל אלו הם הניצוצו' דזריק האי בוצינא ואיקרון עלמין קדמאי
דאתחריבו כנז' בפ' פקודי ופרשת האזינו בדף רצ"ב ע"ב ניצוצא אפיק זיקין
בזיקין לתלת מאה ועשרין עיבר כו'. ואמנם אח"כ על ידי אותם החמשה גבורות
דינין קדישין הנז' בפ' נשא בדף קמ"ב ע"א ובדף קל"ז ע"ב בהם נתבסמו אותם
מלכין קדמאין כמ"ש בפ' נשא בדף קל"ה והם סוד הש"ך דינין ובהתחבר עמהן חמשה
גבורות הנז' נעשו שכ"ה כמנין נערה ונתבסמו על ידי חמשה הגבורות האלו שהם
חמש אותיות מנצפ"ך וגם בזה תבין מ"ש בפ' תזריע בדף מ"ח ע"ב וז"ל תאנא מן
בוצינא דקרדינותא נפקי שכ"ה ניצוצי כו' וסוד זה נרמז בפ' בלק בדף ר"ט ע"א
תלת מאה ועשרין כו' זגין לסטרא דא כו' והם סוד פעמוני דגבורה שהיא נקראת
זהב והם בכל ארבע קצוות הבינה:
(ע"ד) ודע כי יש הפרש בין אלו השכ"ה לאותה פ"ר של מנצפ"ך (עיין
לעיל בדמ"א) כי אותם הפר של מנצפ"ך הם גבורות הזכר עצמו שאח"ך נתחברו בתוך
נקוד' ציון שבה שהוא בחינת היסוד שבה אבל השכ"ה ניצוצות האלו הם סוד
גבורות הנקבה עצמה והם בסוד המלכות שבה כי שם כל בחינות לבושיה והכלים של
הספירה הזו שלה הם שם אדני כמבואר אצלי במקומו. וכבר ידעת כי חמשה פעמים
אדנ"י הם שכ"ה כנ"ל ובשער המצות בפ' משפטים וע"ש האמ' ושם כת' וצ"ע
(בדף נ"ו ע"א) במצות ולא ירבה לו נשים נתבאר באופן אחר יותר נאות כי
השכ"ה דינין הם במלכות דאבא והם דינין דכורין והגבורות דמנצפ"ך הם
במלכות דאימא והם נוקבין ועיין בשער הכונות דף ס"ו בתיקון המועיל שלא
יתגרה יצה"ר באדם בסוד נוצר חסד לאלפים וע"ש היטב (ונתב' בשער הכונות בד'
ס"ו ע"א):
אמר עוד אוף הכא ליל עד לא קבילת דכר כו'. דע כי ליל הוא לאה בזמן
חצות לילה הראשונה כי אז אינה מתפשטת בפנים דזעיר אפין אלא עד החזה ומזדוגת
עם יעק' ואז היא דין אבל אחר חצות היא מתפשטת למטה עד מקום רחל הנקראת
ה"א אחרונה ואז יש בה יותר רחמים ולכן נקראת לילה בהא יתירה וזהו ליל
שמורים כו' הוא הלילה כו':
אין תגובות »
(דף א' ע"א) ד"ן ע"א וז"ל ויסע מלאך האלהים גו' מתניתין עד לא אשתקע
אוירא דכיא. ואית דגרסי עד לא אשתכח אוירא דכיא ולא נהיר אבנין נקיבן
הוי סתימן וכו':
כבר הודעתיך כי נצח הוד יסוד דז"א נעשו שלשה מוחין בנוקביה ושלשה
מוחין דזעיר אפין נעשו מנצח הוד יסוד דאימא וכמו שהיסוד דזעיר אפין
נקרא אמא דכיא כך נקודת ציון של הבינה נקראת אוירא דכיא והיא בחינת היסוד
שבה ולשון אוירא דכיא זה תמצאהו פעמים הרבה בס' הזוהר בשתי האדרות. וכאשר
נקודת ציון שהיא היסוד של הבינה נכנסת ומתלבשת ונשקעת תוך גולגלתא דז"א אז
נעשה לזעיר אפין בחינת הדעת וזכור כלל זה. וזמ"ש עד לא אשתקע אוירא
דכיא כלומר טרם שנכנסו נה"י דאימא להיותם בבחינת מוחין ברישא דזעיר
אפין להאיר שם אשר אז נכנסה גם כן אוירא דכיא דאימא גו רישא דז"א ונשקעה
בתוכו. יאמר כי טרם היות הדבר הזה היה עדין הזעיר אפין בגו מעהא דאימא כי
בהיות זעיר אפין בסוד העיבור. ולכן אבנין נקיבן הוו סתימאן כלו' כי בהיות
זעיר בסוד העיבור גם נוקביה הנקראת מלכות היתה שם עמו גם כן. והנה המלכות
הנקראת אבן בסוד משם רועה אבן ישראל. ובסוד אבן מאסו הבונים. ואעפ"י
שבפ' כי תשא ברעיא מהימנא אמרו אבנא למשקל בהדא איהי יו"ד עכ"ז פירושו
הוא על המלכות הנקראת גם היא יו"ד תתאה. וכבר ידעת כי כל האורות העולין
מתתא לעילא הם בחינו' אורות נקבות. וזהו סוד האור שאנו מכנים וקוראין אותו
בשם אור המקיף והבן זה מאוד בסוד נקבה תסובב גבר. וזה האור המקיף הוא
הנקרא אבנין ואמר כי זה האור הנקרא בשם אבנין היה אז האור סתום וסגור
בתוכם לפי שאלו הם בחינת מיין נוקבין תתאין ואז לא היו יכולין לעלות כי
האור המקיף הם סוד בחינת מיין נוקבין והבן זה:
אמר עוד תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען פירוש כי כמו שביארנו
שהמלכות היתה שם בסוד העיבור כמו כן (ד"ש די"ח ע"א) זעיר אפין היה בעיבור
שם. והיה בבחי' תלת דכלילן בתלת וכמו שבארנו בכמה מקומות בסוד תלת כלילן
בתלת מה ענינו. ושם הודעתיך כי אז היה בסוד וי"ו זעירא שבתוך הה"א
ראשונה והוא תלת ניקודין שמתחלקת אות ו' הזאת רישא וסופא ואמצעיתא כזה.
ואז היו שקועים בתוך הבינה. אמר עוד ומיין סתימן תחות נוקבי בשבעין ותרין
אתוון אתהדרו לאתרייהו פירוש זה יובן במ"ש בפ' אחרי מות בדף מ"ז ע"ב תאנא
אתחברת ה"א עילאה ברחימותא כו' אתיא חסד ופריש לון ונפקו גזעין מתחות
לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו כו'. והענין הוא כי המיין נוקבין אשר הם
סוד אור המקיף כנז'. והם בסוד מתתא לעילא ולכן נפקו גזעין מתחות לעילא
ואז אתא חסד ופריש לון בסוד הנסירה והחזירם אפין באפין. וזמ"ש ומיין
סתימן תחות נוקבי שהם המיין נוקבין הנ"ז שהיו אז סתימין עדיין ולא היו
(ע"ב) מעלין מיין נוקבין. אתהדרו לאתרייהו על ידי ע"ב אתוון שהוא סוד ע"ב
אותיות שנקרא חסד שהוא בגמטריא ע"ב והוא אשר העלה אותם למעלה בבחי' אפין
באפין. ובתחילת ביאור אדרת האזינו יתבאר היטב התוספתא הזאת בענין זעיר
אפין כאשר הוא תלת כליצן בתלת. גם במה שביארנו בכונות ק"ש שעל המיטה
יתבאר לך כי אוירא דכיא הוא בחינת היסוד והדעת של חכמה אשר הורישו. אל
הבינה בביאה ראשונה לעשותה כלי ע"ש:
שם דנ"ד ע"א וז"ל ובההיא שעתא דנפק לנחתא לארעא בזרעא דלוי אתתקנו
ארבע מאה וכ"ה בוצינין למלכא כו' (עיין במאמר רז"ל דל"ה ע"ב מ"ש מהרש"ו
ז"ל באופן אחר ובש' רוח הקודש דל"ה יחוד ד' ובד"ן ע"ב) שמעתי אומרי' משם
מורי ז"ל בביאור לשון הזה כי הענין הוא רומז אל שם כה"ת היוצא מן ר"ת
כ'ל ה'נשמה ת'הלל יה והוא יוצא מן שם י"ה באופן הזה יו"ד פעמים ה"י הם
ש' ויו"ד ה"י עצמו הרי של"ה. ועוד יש בו גם כן שלשה מילוים שהם יוד הי
יוד הא יוד הה. והם בגמטריא צ"א ועם של"ה הרי תכ"ח (א"ש עם הכולל).
וכולו הוא משם יה וזהו כ'ל ה'נשמה ת'הלל י'ה כי מן יה יוצא ר"ת כ'ל
ה'נשמה ת'הלל. ויען השם הזה נעשה על ידי הכאת יו"ד בה"י כנז' לכן נקרא גם
כן כה"ת לרמוז שנעשה על ידי הכאות הנז':
אין תגובות »
בתוספתא דף ס"ח ע"ב וז"ל ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען כו' היכל
הזה הוא הבינה ואתחפייא בשית יריען הם מחסד ועד יסוד דזעיר אפין כנודע כי
בינה עלאה נגנזת תוך בינה דזעיר אפין ומשם ולמטה עד היסוד יש שית יריען
והם סוד אות וז' ראשונה הנגנזת גו אות ו' הנקראת שית יריען ודע כי החסד יש
בו מציאות אחד אשר על שמו נקרא יומם ונתבאר בפרשת אמור שהוא משום דאזיל
עם כולהו יומין. פירוש כי הוא מתפשט בכל שאר החמשה ספירות אשר למטה
ממנו כי הם אינם יכולים לקבל הארה עליונה אם לא באמצעות החסד הזה הנמשך
ואזיל בכולהו. ונמצא כי הם שית חסדים שהם שית יריען הנז'. אבל הראשונה
מכולן כולה חסד ואינה נכנסת במספר עמהם אבל החמשה ספירות אחרות יש בהם
מציאות החסד ואינן חסד גמור אלא שבתוכן מתלבשין חמש יריען דחסד כנז'. וזמ"ש
אינון שית יריען אינון חמש לגו. פירוש כי לגו מהנהו חמש ספירות נמשכין
בתוכן ה' יריעות החסד כי הראשונה אינה בכללן לפי שהיא לגו מכולהו חמש
יריען הנז'. וזמ"ש בגו אינון יריען קיימא חד מרקמא שהוא בחינת החסד
העליון עצמו הנקרא יומם המתפשט לגו מאינון חמש. וטעם היותה נקראת מרקמ'
הוא לפי שהיא הנותנת ציור וגוון לכל החמש ספירות אשר תחתיה ולכן נקראת
מרקמא. רוצה לומר נותנת כח ציור וריקום וגוון בה' ספירות שתחתיה.
והנה זו היריעה המרקמא היא היותר סמוכה אל הבינה והבינה אתחפייא בגו
האי יריע' מרקמא וזמ"ש בההיא יריעה רוצה לומר המרקמא (ע"ג) אתחפיא ההוא
היכלא שהיא הבינה שנחפית ומתלבשת בתוך זו היריעה הפנימי' שבכולן. ועיין
לקמן בפ' תרומה דף קל"ט ע"א ובפ' אמור דק"ג ע"ב:
שם דף ס"ט ע"א וז"ל בלעם לא תב ולא אהדר כו' זה תבין ממה שהודעתיך
איך נתגלגל בנבל הכרמלי בסוד ויהי לאבן הנז' בנבל. וע"ש באורך ענין
הגלגולי' ההם איך נתפשטו:
שם דף פ"ח ע"ב וז"ל. אמר ר' אלעזר לאבוי אלין סעודתי איך
מתתקנן אמר ליה ליליא דשבתא כתיב והרכבתיך על במתי ארץ כו'. הנה סוד
השלשה סעודות כך הם הראשונ' (ד"ש ע"ב) שהיא של הלילה היא כנגד חקל תפוחין
קדישין. והשנית של הבקר היא סעודת עתיקא קדישא. והשלישית היא סעודת ז"א.
והענין הוא כי השבת הוא סוד התדבקות הב"ת בש'. שהם ג' אבות ש' ב"ת והיא
עולה למעלה מנצח הוד שהם תפוחין. והם נקראים תפוחין לפי שהם כמו התפוח
כלולים מלובן ואודם. אלא שזה אודם נוטה ללובן. וזה לובן נוטה לאודם.
לפיכך נקראים שדה תפוחים. כי ש' בסוד שלש אבות וד' וה' בסוד ד"ה מיהודה.
שהוא קודם הזווג ואחר הזווג. וכנגד סעודה זו נאמר והרכבתיך על במתי ארץ ע"ל
דייקא כי עולה למעלה מנצח והוד. ועליה זו שהיא עולה למעלה מנצח והוד
היינו מנצח והוד דידיה שהם במתי ארץ דייקא. ועולה על נצח והוד של הזכר
דהיינו ת"ת. והם נקראים תפוחין קדישין. בסוד קדש היא לכם. ולפי שמכניסין
ומבשילין הזרע העליון היורד מהמוח הנקרא חכמה והיא קדש. ולפיכך נקראים
תפוחין קדישין. ולפיכך בקידוש הלילה אנו מזכירין ל"ה תיבות כנגד ל"ב
שבילין. וכנגד שלשה אלו שהם נה"י כנ"ז בס' הזוהר לרמוז שנתעלו שלשה שלה
ועלו למעלה על הג' של הזכר העליון ונתדבק באבות וכאשר תתעלה היא
ותתדבק באבות בהכרח יתעלה גם כן הזכר העליון על ידה בסוד ג' אחרונות שבו
ויעלו אותם השלושה למדרגת אבות בימי החול ולפיכך בקידוש שהוא כנגד הזכר
יש בו גם כן ל"ה תיבות שהם כנגד ל"ב שבילין. וג' כנגד נה"י של הזכר שגם הם
נתעלו ממה שהיו. ואין ספק כי שניהם יתענגו בעדן העליון כי שלשה אחרונות
שבשניהם עלו למדרגת אבות. וג' אמצעיות למדרגת מוחין וג' ראשונות בחיק אבא
ואימא. ושניהם שהם שם ההוי"ה ושם אדני. שהם ז"א מתענגים על ה' ממש. וזהו
אז תתענג על ה' על ה' דייקא אלא שאין זה השפע מגיע אלא להם ואנחנו מקבלים
שפע מעל במתי ארץ לבד. ולפיכך סעודה זו היא כנגד והרכבתיך על במתי ארץ
בערכנו כי אין אנו מקבלים השפע כי אם מעל במתי ארץ בסעודה ראשונה עד בא
הסעודה השניה כי אז היא סעודת עתיקא קדישא שאנו מקבלים שפע מעתיקא
קדישא ממש ומפני זה נזכר בכתוב אז תתענג על ה' קודם והרכבתיך על במתי
ארץ שלא כסדר הסעודות כי גם סעודה ראשונה יש בה קבלת שפע מעתיקא קדישא
אלא שהיא לעצמה ואנחנו מקבלים שפע מעל במתי ארץ והיינו דקאמר אז תתענג על
ה' ולא קאמר אענגך על ה' כדקאמר והרכבתיך על במתי ארץ אלא אמר אז תתענג
סתם (ע"ד) וקאי אחקל תפוחין קדישין שתקבל היא עצמה עונג מעתיקא קדישא
בסעודה ראשונה. ולפיכך נזכר קודם לוהרכבתיך וקאי נמי עלינו בסעודה שניה
שאנו מקבלים שפע מעתיקא קדישא ממש בזו הסעודה השניה ואמנם סעודה זו הב'
היא סוד התעלו' הבנים הנעימי' בן ובת לאבא ואימא בסו' בנים ויהיה הוא
נכלל בחלקיו בתוך אבא עלאה בבנים שלו והיא נכללת בחלקיה בתוך אימא עלאה
בבנים שלה. כי כבר ביארנו כי סוד סעודה ראשונה הוא התעלות ג' אחרונות
שבשניהם למדרגת אבות. וג' אבות למדרגת מוחות. וג' מוחות בחיק אבא ואימא.
אמנם סעודה שניה היא היות ג' אחרונות שבשניהם מדרגת מוחות. וג' אבות
במדרגת ג' אחרונות שבאבא ואימא וג' מוחות במדרגת ג' אבות שבאבא ואימא.
וכאשר תדקדק בענין שכתבנו תמצא שסעודה אחת לא השיגו הבנים הנעימים מאבא
ואימא אלא בסוד ג' אחרונות שבהם וזהו סוד חקל תפוחין קדישין בסוד קדש
קדשים לפני ולפנים. וסעודה שניה השיגו הבנים הנעימים מאבא ואימא בסוד ג'
אבות שבהם ולפיכך תקרא סעודה זו סעודת' דע"ק כי עד שם התפשטות הכתר
בסוד ג' אחרונות שבו והדברים עתיקים. ולפיכך נקרא קידוש זה קדושא רבא
בסוד צומא רבא. ואמנם סעודה ג' הוא סוד התעלות ז"א כולו בתוך אבא ואימא
עלאה ג' אחרונות שבו בג' אחרונות שבהם. וג' אבות שבו בג' אבות שבהם. וג'
מוחות שבו בג' מוחות שבהם. וזו נקראת נחלה בלא מצרים כי אין קליפה שולטת
שם כיון שכולו נכלל באו"א עלאין ולא נשאר ממנו כלום למטה כסדר
אצילותו הראשון. וכאשר יעלה למעלה ויהיה נכלל כולו באו"א יהיה סמוך למצח
העליון בסוד ג' ראשונות שבעתיקא וזהו עת רצון. ואמנם עליה זו לא תשיגהו
הכלה רק החתן לבד. ולפיכך נקראת סעודתא דזעיר אפין ואנו מתפללין שגם הכלה
תשוב למדרגה זו. וזהו ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכבר ידוע שהיא נקראת
תפילה וע"ת וסוד ואני לחבר אני עם ו'. ולפיכך אנו קורין במנחה בס"ת בשבת
להדביקה עם בעלה (ד"ש ע"ג) שהוא תורה שבכתב וקורין שלשה לבד כי זהו
ההפרש שיש בינה לביני בשעה זו כי ישארו ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם
העליון. ומפני היות ז"א נכלל כולו באבא ואימא הדיני' שבז"א מתבטלין אע"פ
שהוא זמנם כי מסתכל בו המצח העליון בעלותו שם סמוך לו. וכל העולמות
בהשקט ושלוה כי המצח העליון יתיב על כורסייא דשביבין דנור לאכפייא לון
והנה כאשר תפקח עיניך תראה כ
י סעודה זו עם היותה של ז"א היא
גדולה מכולם. ולפיכך אין אומרים בה קידוש כלל כי נעלמה מאוד. כי שם
מקום האכילה ולא השתיה וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך. וכד"א אכלו רעים
לעילא. שתו ושכרו לתתא כנז' בס' הזוהר בפ' ויקרא בדף ד' ע"ב שנקראים
רעים משום דיתבי באחדותא ברעותא וחביבותא דלא מתפרשן לעלמין והיין
אעפ"י שהוא לפעמים משמח בסוד מיתו' הדינין הרי הדין ניכר בו עכ"פ. ואמנם
בשעת סעודה ג' זו אין הדינין ניכרין כלל והכל רחמים גמורים. ולפיכך
נסתלק משה בשעה זו ולא בבקר להראות שנתעלה בסוד הרחמים הפשוטים. ואמנם
הוצרכו ג' מ'שה י'וסף ד'וד להסתסק בשבת לצורך ג' שבמלכו' (ד"ב ע"א) הנשארות
להעלותם למעל' עם בעל' ודי בזה:
שם דף צ"ב ע"ב וז"ל ואינון תרין אתוון סלקין ונחתין ונהרין
ומתעטרין כ"ב אתוון כללא דאוריתא בטשי בתרי אתוון קדמאי וסלקי לחד כו'.
ענין זה הוא בשבח שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בתפילת שחרית דיום השבת
אל אדון על כל המעשים כו' והנה אמר כי שתי אותיו' האחרונו' מן האלפ"א
בית"א שהם ש"ת. אשר הם כללא דאורייתא רוצה לומר שכוללין כל האותיות לפי
שהם סיום כל האלפא ביתא כאשר אלו שתי אותיות ש"ת מבטשי בשתי אותיות
הראשונו' שהם א"ב אז יוצא מן אותיות ש"ת שית שבטין ושית שבטין שהם כנגד י"ב
תיבות שיש בשבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת כו' עד וחיות הקדש ששה באות
ש' וששה באות ת'. וכאשר הוא להפך שאותיו' א"ב מבטשי בשית. אז יוצאין מן
א"ב ה' וה' אתוון שהם אל אדון כו' ברוך ומבורך כו' ואלו הם סוד המלכא
קדישא. אבל בחינת הכרסייא קדישא דמלכא קדי' יתיב עלה הם י"ח תיבו' אמצעיו'
מן ג' ועד ר' ובכל אחד ואחד ד' תיבות הרי כולן ע"ב תיבין. וכל זה תבין
מן פ' תרומה בדף קל"ב ע"ב. ומ"ש לעיל ועאל במרגלא תתאה ואתישב שמא אחרא
תחותיה ואיהו י"ה כו' זה תבין במה שביארנו בביאור מ"ש ז"ל פסיעה גסה נוטלת
אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם וע"ש. תם:
אין תגובות »