פרשת ויחי

שם  בדרי"ז ע"ב שורה א' וז"ל תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא וכד כרוזא נפיק
ההוא עלמא  מזדעזעא  ומתחלחל'  נפקי תרין צפרין דאסתלקו מההוא עלמא כו'.
הנה להבין המאמר  הזה  צריכין  אנו  להודיעך קצת הקדמות בדרוש הקליפו' דע
כי כמו שיש ד' עולמות  אבי"ע דקדושה כן יש כנגדם ד' עולמות אבי"ע של הטומאה
הנקראים קליפות. ומקום  אלו הקליפות הם כנגד אחורים של הארבע עולמות
אבי"ע. ואמנם כבר נודע כי בקדושה  יש  בכל עולם מן הארבעה עולמות בחינת
חמשה פרצופין הנקראים אריך אפין ואבא  ואימא  וז"א  ונוקביה ואלו הם בעולם
האצילות וכן בבריאה וכן ביצירה וכן בעשיה  האמנם  בקליפות  אינו  כך כי
בעשיה יש קלי' כנגד אריך אפין ואבא ואימא וז"א  ונוקביה  וביצירה אין
קליפות אלא כנגד אב' ואימא וז"א ונוקביה ואין כאן מקום  ביאורם  ולכן  לא
נדבר  אצא  בענין קליפין (דף כ"ב ע"א) דאצילות כי שם באצילות  אין קליפות
אלא כנגד ז"א ונוקביה בלבד דקדושה יש גם כן כנגד אחוריהם ז"א  ונוקביה
דקלי' אבל למעלה מהם אין קלי' כנגד אריך אפין ואבא ואימא דאצי' דקדושה  כלל
גם נודע כי כל פרצוף ופרצוף שבה' הפרצופין הנז' שיש בכל עולם מד' עולמו'
אבי"ע  דקדושה  הוא כולל ז' היכלות שבתוכם הם עשר ספירות הפרצוף ההוא כנודע
כי  היכל  העליון  כולל  ג' ראשונות כו'. ונמצא כי כל ההיכלות הם שבעה
בשבעה וכן ע"ד זה הוא בקני' שבכל פרצוף מהם שבכל עולם ועולם מד' עולמות
אבי"ע דטומאה  יש  בו  שבעה  היכלות  הטומאה  והם שבעה בשבעה כמו שנבאר
ענינם בע"ה. ונתחיל  לבאר  מעולם האצילות בבחינת ז"א ונוקביה דקדושה אשר
באצילות לפי שאין קליפות בעולם האצילות רק מכנגד ז"א ונוקביה בלבד באחוריה'
ולא למעלה מהם כנגד אריך ואבא ואימא כנז'. הנה נתבאר אצלנו במקום אחר כי
ההיכלות הם ז' בשבעה שהם שבעה  היכלי הזכר ושבעה היכלי הנקב' וכמו שהנקבה
עומד' כנגד החזה של הזכר משם ולמטה  כן ההיכלו' שלה הם ע"ד זה כי ז'
היכלותיה מתחילין מן החזה של הזכר משם ולמטה  וכן  הוא  הענין הזה בכל ארבע
עולמות אבי"ע בקדוש' וכנגדן ג"כ הוא בכל הקליפות שכל הקליפות שבאבי"ע
היכלין בהיכ' ז' בשבעה ע"ד הנז' בהיכלות הקדושה. אבל  צריך שתדע כי הנה כפי
הנז' היה ראוי שיהיו ז' היכלי הזכר דקליפה כנגד ז' היכלי  ז"א  דקדושה
דאצי' וכן בשאר ההיכלות כולן אמנם איננו כן והטעם הוא לפי שאי  אפשר  לעולם
אל  הקליפה שתתאחז בשלש ראשו' ולכן הז' היכלי הזכר שבקליפ' שיעו'  מקומ'
הוא כנגד האחורים של שש היכלות הזכר דקדושה בלבד אבל כנגד אחורי היכל
השביעי העליון דקדושה אין שום קליפ' כנגדו וכן הענין הזה נוהג בכל ארבע
עולמות אבי"ע. ואמנם צריך שתדע כי אעפ"י שהקליפו' של עולם הבריא' אינן
יכולין לעלו'  (ד"ש  ע"ד)  ולהתאחז כנגד שלש הראשונות דבריאה דקדושה עכ"ז
הז' היכלין דקליפה  דאצילות  יש בהם יכולת לקבל הארה ולשלוט ולהתאחז ממקומם
עד אלו השלשה ראשונות  דבריאה  דקדושה  וכן הענין הזה בכל העו' גם צריך
שתדע כי תרין מוחין דקליפה  דז"א  דאצי' הם סוד אותם שני אנשים המרגלים
הנז' בספרא דצניעותא ובפ' אחרי מות בדף ס' ע"ב בענין תרין בנין ינקין בכל
יומא כו' ולפי שהם למעלה כנגד ז"א  דאצילות דקדושה נקראי' בשם אנשים ושני
מוחין דקליפה דנוקבא דז"א דאצילות הם  נקראים  שתי  צפרים הנז' במאמר הנז'
באומרו נפקי תרין צפרין כו' והם אותם תרין  צפרין  הנז'  בפ'  ויצא  דקס"ב
סוף ע"ב בפסוק וללבן שתי בנות כי במקום הקליפה  כנגדו  במקום  לבן יש שתי
בנות שהם תרין צפרין כי צפור לשון נקבה הוא וכמש"ה  כל  צפור  טהורה  תאכלו
ודע  כי כל המוחין שיש בעול' הבריאה והיצירה והעשיה בין באבא בין באימא
בין בז"א בין בנוקביה נקראי' שתים נשים זונות הנז' בפ' אחרי מות ד"ס ע"ב
ולפי שג' עולמות אלו הם עולמות של הנקבה אבל תרין מוחין דקליפה  דנוקבא
דאצילות  נקראים  שתים  צפורים כנז' והתרין מוחין (ע"ב) דז"א דקליפה
דאצילות נקראים שנים אנשים מרגלים ולמטה נבאר ענינם ושמותם באורך וטעם הדבר
למה גם הזכרים שבקליפו' אין להם רק תרין מוחין ואינם כמו הזכרים שבקדושה
שיש  לכל אחד מהם ג' מוחין חכמה ובינה ודע' אבל הנקב' שבקדוש' אין לה אלא
שתי מוחין  בלבד הנה טעם הדבר יובן במ"ש בסבא דמשפטים דק"ג ע"א ואל אחר
אסתרס ולא עביד  פרין  ולכן  אין בזכר הקליפה מוח האמצעי הנקרא דעת אשר
ממנו טיפת הזווג כנז'  שם  היטב  בביאורינו המאמר ההוא וע"ש ונבא' עתה
מציאות אלו המוחין הנז' אשר  בקליפה  מה  ענינם. ויובן עם מה שנתבאר אצלנו
לקמן באדרת נשא בדקל"ב ע"א באות'  תלת  עלמין  דאית  בההוא  קוצא  דבתיקונא
קדמאה דדיקנ' עלאה דאריך ושם ביארנו כי אותם התלת עלמין השרשים שלהם
ויורדים משם מההוא תקונא קדמאה דדיקנא בתחילה למטה באופן זה כי הראשון יורד
בבינה דאצילות והשני בת"ת דאצי' והשלישי במלכות  דאצילות והנה בהיותה בג'
מקומות אלו אז אין שום אחיזה אל הקליפו' כלל מן הראשון אשר הוא בבינה
דאצילות מן הטעם הנ"ל כ

י בעולם האצילות אין אחיזה אל הקליפה  אלא
מכנגד ז"א ונוקביה בלבד ולמטה ולא למעלה מהם כלל. ומן מקום השני שהוא  בת"ת
דאצילות  משם  יורדין  תרין  מוחין אל ז"א דקליפה דאצילות ומעולם השלישי
אשר  במלכות  דאצילות יורדין תרין מוחין אל נוקבא דז"א דקלי' דאצילות אשר
אלו הם בחינת תרין צפרין הנז' כאן. והנה אחר אשר נתפשטו הג' עולמות הנז'
בג'  המקו'  הנז'  חזרו להתפשט עוד ולרדת יותר למטה בבריאה יציר' עשי'
דקדוש' כמו  שביארנו  שם בפ' נשא עוד צריך שתדע כי שתי הקליפו' דז"א
ונוקביה דאצילות הם יונקין השפע שלהם מן נוקבא דז"א דקדוש' דאצי' באופן זה
כי ביום מתגבר הזכר של  הקליפות  ועולין תרין מוחין שלו ויונקים ממנה האמנם
לפי שביום אין תגבורת רב  אל  הקליפות לכן אינן יונקין משם אלא בחשאי.
וזהו סוד וישלח יהושע בן נון שנים  אנשים  מרגלים  חרש לאמר כי חרש רוצה
לומר בחשאי ואלו התרין מוחין דז"א דקליפה דאצילות הם הנק' בשם שנים אנשים
מרגלים כי להיותם בזכר דאצילות נקראים אנשים  מש"כ  משם  ולמטה  עד סוף
העשיה כי כולם נקראים בשם נקבות או צפרים או נשים  זונו'  כנ"ל  ובלילה  אז
מתגברת הנקבה שבקליפות ועולין תרין מוחין דילה בלילה  ויונקים  ממנה
בגילוי כי אז דיני הנקבה שולטים להיותו לילה כנודע וע"ד זה  הוא  למטה
בבריאה וביצירה ובעשיה כי הקליפות שבהם בכל עולם מהם הם יונקין מן המלכות
הקדוש' אשר בעולם ההוא באופן הנז' הזכר יונק ביום והנקבה בלילה עוד צריך
שתדע כי כמו שבסטרא דקדושה אין עלית הנקבה בלילה אלא בחינת לאה ולא בחי'
רחל  כנ"ל  כן  בחינת הנקבה של הקליפה אשר עולין תרין מוחין דילה בלילה
ליינק מסטר'  דקדושה  כנז'  אינה  רק  הנוקבא  הנקראת קליפת לאה ועוד צריך.
שתדע כי הפרש אחד יש באצילות אל עולמות בריאה יצירה עשיה והוא כי הקליפה
דאצילות ביום היא  יורדת  למטה  מכנגד  היכל  השביעי  העליון שבבריאה הנקרא
היכל קדש קדשי' דבריאה ובלילה עולה (ע"ג) למעלה ליינק ממלכו' דקדושה
דאצילו' כנ"ל. מש"כ בשאר עולמו'  בי"ע  והסיבה  הוא  לפי  (ד"ש דט"ז ע"א)
שעולם האצילו' נעלם מאד ולכן יורדת  ביום  למטה כנז'. עוד צריך שתדע כי
מקום יניקת הקלי' מן המלכות דקדושה הוא  כמו שנתבאר אצלנו במקום אחר כי יש
אל המלכות בחינת שדים למטה במקום הרחם שלה ע"ד דדי בהמה ובבחי' זו נקראת
המלכות בהמה. כמש"ה אדם ובהמה תושיע ה' ומן המקום הדדים ההם יונקים שפעם כל
הקליפות:

ועתה  נבאר  לשון  המאמר  ואח"כ  נסיים ביאור ההקדמות כנז"ל אמר תנא
עלמ' חדא אשתמו'  לעילא הנה הוא העולם השלישי האחרון מאותם תלת עלמין כנ"ל
וכבר ביארנו כי  שרשו הוא למעל' במקו' מלכות דאצילות ואח"כ מתפשט עוד
ויורד עד עולם העשיה וזמ"ש  אשתמודע  לעילא  רוצה לומר שעומד למעלה במלכות
דאצילות וכד כרוזא נפיק כו'.  כבר  ביארנו  כי  ביום  יונק  הזכר של
הקליפות בחשאי אבל בלילה שהדינין מתגברין  אז  כאשר  הנקבה עול' לינק נפיק
כרוזא קרי בחיל באתגליא לתת רשות אל הקליפות שיעלו ליינק כנז' ואז הרחמים
מונעים ונסתרים והדינין שולטין ומתגברין נפקי תרין צפרין כו' זהו מ"ש למעלה
כי אלו התרין צפרין שהם תרין מוחין דנוקבא דקליפה  דאצילות  הנקראת  לאה
נמשכו אליה מן ההוא עלמא השלישי הנז' אשר עומד במלכו'  דאצילות  ומשם
אסתלקו  להעשות  מוחין  אל  נוקבא  דקליפה הנז' וזמ"ש דמדוריהון  תחות
אילנא  דחיזו  כו'  פירוש כי אחר שנסתלקו משם ירדו למטה כדי להעשות  מוחין
אל  נוקבא  דקליפה  דאצילות.  וכבר  נתבאר לעיל כי שבעה היכלי הקליפות  של
עו'  הבריאה  מקומם כנגד אחורי' של שית היכלין תתאין דבריאה תחת היכל
השביעי  העליון  מכולם  הנק'  קודש הקדשים דבריאה. גם צריל שתדע כי ת"ת
ומלכות  דאצילות  נקראים  אילנא דחיי ומותא חיי בתפארת ומות' במלכות אמנם
ת"ת ומלכות  דבריאה  נקראים  חיזו  דאילנא  דחיי  ומותא כי הבריאה היא חותם
ומרא' ודמיון של האצילות ואלו הת"ת ומלכות הנז' על בחי' ישראל ולאה אשר
שניהן למעלה בהיכל  השביעי העליון שבבריאה אנו מדברי' כי אלו הם הנקראי'
חיזו דאילנא דחיי ומותא וכבר ביארנו כי אין אנו מדברים עת' בענין הנוקבא
אלא בבחי' לאה אשר הוא למטה  כנגד  ההיכל  קדש  הקדשים  דבריאה  ביום כנ"ל
ונמצא כי כיון שאלו התרין ציפרין שהם תרין מוחין דלאה דקליפה הם מלמעלה
מעולם האצילות אלא שיושבים ביום למטה  בהיכלי  הבריאה  ושם דירת' ושכונתם
והנה כל היכלי הבריאה הם למטה מהיכל קדש  הקדשים הנקרא חיזו דאילנא דחיי
ומות' אם כן נמצ' כי מדורי' דתרין ציפרין הנז'  הוי  לתת' מהאי חיזו דאילנא
דחיי ומותא נפחא חד צפורא לסטר דרומא פירוש כי  הצפור  האחת  שהוא  מוח
הימני  הנקרא חכמה הוא יונק מן הדד הימנית שברחם הימני' והצפור השני שהוא
מוח השמאלי הנק' בינה יונק מן הדד השמאלי דסטר צפונא וחד  צפורא כד נהיר
יממא כו' פירו' כי הלא ודאי דבעידן דנהיר יממא כדין אשתכח ההוא  קדרותא
דצפרא הנקראת איילת השחר ובעת ההיא יש רשות וכח אל הצפור (ע"ד) הימני
הנקרא  חכמה להיותו בחי' זכר לעלות או ליינק משם ותכף חוזר ויורד למטה אבל
הצפור השמאלי שהוא בינה בחינת נקבה אין לו שום עליה כלל ביום אפילו בההוא
שעתא  דקדררותא דצפרא רק כד אתחשך ליליא ומכ"ש כי הצפור הימני הנק' חכמה
עולה גם  כן  כד אתחשך ליליא ושניהן יונקים ביחד משתי דדי המלכות בחצות
הראשונה של הלילה  ואמר  כי  אחר  יניקתה  משם רוצים לעלות יותר למעלה
פירוש כי הנה מקו' עלייתה  לינק  אינו רק חצי שיעור גופם העליון לבד לפי
שאינ' עולין אלא עד בין רגליה של המלכות דקדושה דאצילות ויונקים מן הדדים
אשר במקום רחמה ומחצית גופם התחתון  שהוא בחינת רגליהם נשאר עומד למטה
בהיכלי קליפת הבריאה ואחר אשר ינקו שפע  הצריך  להם  גבר  כוחם  ורוצים
להתחזק עוד ולהתגבר להעלות כל גופם למעלה באצילות  כפי  הראוי  לה שהו'
כשיעור כל קומת ז"א ונוקביה דאצילות דקדושה אשר הוא  המקו'  המכוון  בהם
וזמ"ש  לבתר  בעו לאסתלקא רגליהו כו' פירוש כי לבתר שיונקים  רוצים  לעלות
עוד  עד מקום המו' דקדוש' אשר משם נתהוו כנ"ל ומשתמטי רגלייהו  בנוקבא
דתהומא  רבא כו'. הענין הוא כי בקליפות אשר בעולם הבריאה יש נוקבא  חדא
לעילא  והיא  קלי' הבינה אשר היא בהיכל העליון השביעי של הקליפות דבריאה
ועוד  יש  נוקבא  אחרת  תתאה  והיא קליפת מלכות הבריאה אשר היא בהיכל
התחתון  שבהם.  והנקבה  (ד"ש ע"ב) העליו' בינה נקרא' נוקבא דתהומא רבא
והנקבה התחתונה  מלכות נקראת נוקבא דתהומא דרך סתם וכן על דרך זה הוא
בקליפו' היצירה והעשיה  אמנם  אף  הנקבות העליונות שהם בחינות הבינה אשר
בקליפות יצירה ועשיה אינן  נקראין  אלא  נוקבין דתהומא דרך סתם וכן ע"ד זה
הוא בקלי' דיצירה ועשיה כאמור  וקליפת נוקבת הבינה אשר בבריאה היא לבדה
נקראת נוקבא דתהומא רבא. ובזה יובן  דברי  המאמר  כי  הנה  אלו  הצפרין
אינם יכולין לעלות כרצונם כי רגליהם נשארין  עומדין למטה בעת יניקתם בנוקבא
דתהומא רבא הנז' וכאשר גמרו ליינק שפע ורוצים  להתגבר  ולעלות  יותר אז
משתמטי רגלייהו בההו' נוקב' דתהומא רבא הנז' ונלכדים שם ואין להם כח ורשות
לעלות יותר כפי רצונם ונשארים עד חצות הלילה:

ואחר שביארנו לשון המאמר נחזור לבאר יותר בביאו' ענין ההקדמות הנ"ל
בענין תלת עלמין  הנז'.  דע  כי הנה ראינו ליעקב שנשא ארבע נשים והסוד הוא
במה שנודע כי ז"א  דאצי'  הקדוש  בהיותו  בסוד עיבור הראשון במעי אימא הי'
בבחי' תלת כלילן הנז'  בפ' בשלח בזוהר בתוספת' בפסו' ויסע מלאך האלהים בדף
נ' ע"א ואז היו חסד גבורה  ת"ת שלו מכסין ומלבישין את הנצח והוד ויסוד שלו
ואז הית' בחינת המלכות שורה  בו  בסוד  פסיעה  קטנה  למטה בסיום אות ו'
שהוא בסוף הת"ת כנז' בפ' בלק בדר"ג  ע"ב  שורה  י"ח  וז"ל אשורנו אושיט
פסיעה לבר כגוונא דא ו' וכאשר נולד ויצא  לחוץ  ונתפשטו הנה"י שלו למטה
ונתגלו בו השש קצוות על ידי היניק' כנודע אצלנו  הנה  אז היסוד דז"א אשר
היה מובלע ומכוסה תו' הת"ת דז"א ברדתו למטה אל (דף כ"ג ע"א) מקום גילויו
כנז' המשיך גם כן עמו בחינה אחת מן אותה המלכות אשר היתה  עומדת  בתחילה
למעלה בסוד פסיעה קטנה כנז' וירדה למטה עמו בסופו ונמצאו עתה  בזמן היניקה
שתי בחינות אל המלכות האחת תחת הת"ת והשנית תחת היסוד וכאשר בא  זמן
השלישי  הנקרא  הגדלת  המוחין של זעיר אפין. וכבר נתבאר אצלנו כי אז נתעל'
הת"ת  ונעשה  בסוד  דעת  ונתעלה היסוד ונעשה בסוד הת"ת ואז גם אלו שתי
הבחינות  של  המלכות  נתעלו  עמהם כי בחינתה בסוף הת"ת עלתה אל מקום הדעת
ושם נעשית  בחינת לאה ובחינתה בסוף היסוד עלתה בסוד סוף הת"ת ושם נעשית
בחינת רחל ואלה  שתי  בחינות  המלכו' הם נקראים לאה ורחל שתי נשי יעקב שהוא
ז"א לפי שהם בבחינת  הפנימיות  כי אעפ"י שלפעמים היו אחור באחור עמו כנודע
כבר ביארנו טעם היותם  שם  באדרת  נשא  בדקמ"א ע"ב וע"ש. ואמנם מבחינת
האחורים דז"א נעשו עוד שתים  אחרות הנקראים זלפה ובלהה שפחות יעקב ואינן
נקראי' נשים ממש והענין הוא כי מבחינת הדינין של האחורים יצאו אותם התלת
עלמין הנ"ל אשר הוזכרו באדרת נשא ואחד  הוא באחורים דבינה דאצילות והשני
הוא באחורי הת"ת דאצילות. והשלישי הוא באחורי  המלכות דאצילות. והנה העו'
הראשון מהם הוציא את זלפה כנגד מקום אחורי לאה  ולכן נקראת זלפה שפחת לאה
להיותה באחורים שלה ואח"כ העולם השני הוציא מן האחורים דזעיר אפין בבחינת
הדעת והת"ת של זעיר אפין הוציא באחורים אותם השנים אנשים מרגלי' הנ"ל בפ'
אחרי מות כנ"ל. ועולם השלישי הוציא מאחורי רחל את בלהה שפחתה:

ועתה  נבאר  ענינם  כי הנה מן האלו השתי שפחות זלפה ובלהה שהם
האחורים של לאה ורחל נתפשטו מהם אח"כ עוד אלו התרין צפרין הנז' בקליפות
ויען שאין מקום אחיזה אל הקליפות כנגד שלש ראשונות לכן אותו הצפור שנתפש'
מזלפה שפחת לאה שהיא כנגד הבינ'  ירדה  ונתחברה  למטה  עם  הצפור השני אשר
יצא מבלהה ושפחת רחל ונתחברו שניה'  ועמדו  למטה בנוקבא דקליפה אשר כנגד
בלהה שפחת רחל וש' נתהוו אלו השתי צפרין  בבחינת  שני  מוחין שלה. הצפור
העליון חכמה שבה והצפור השני בינה שלה. והנה  נתבאר כי השני עולמות הראשון
והשני הם באחורים כנגד לאה ורחל כי הראשון הוא  זלפה  כנגד  אחורי סיום
הבינה בנצח והוד ויסוד שלה המתלבשין בחכמה ובינה ודעת דזעיר אפין ושם
באחורים מקום לאה כנודע ומן (ע"ב) העוצם הזה נתפשט הצפור הראשון  והעולם
השני הוא בלהה שהיא כנגד אחורי סיום זעיר אפין בנצח הוד יסוד שלו  אשר  שם
עומדת ראש רחל והם המוחין שלה (ד"ש ע"ג) כנודע. וזה העולם השני שהוא  בלהה
הוציא את הצפור השני המתפשט ממנו ושתי הצפורי' האלו שניהם נתחברו ונעשו
שתי  מוחין  אל הקלי' אשר היא כנגד אחורים של רחל. ואמנ' העולם השלישי אשר
הוא  באחורים  שכנגד סיום נצח הוד יסוד של רחל ממנו נתפשטה לילית הנקראת
חוה  ראשונה  אשר  כל  פעולותיה  הם יללות. ולעולם היא מיללת כנודע אשר על
כן נקראת לילי"ת ואמנם שם העולם השלישי הזה הוא בעצמו לא קבלתי ממורי ז"ל
מה שמו ומי  הוא. והרי לך מבואר ענין שלשה בחינות המלכות אשר באצילות הקדוש
האחד הוא למעל' בלאה שהיא אצל הדעת שבזעיר אנפין מאחוריו והיא עומדת כנגד
נצח הוד יסוד דבינה עליונה ושם עומד באחורים העולם הראשון והיא בחינת זלפה
שפחת לאה. והשני היא  ברחל  שהיא כנגד נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אפין
מאחוריו ושם עומד באחורי רחל  זו  בלהה  שפחתה  שהיא  העולם השני. והשלישית
לא קבלתי שמה אבל היא למטה באחורים  דנצח הוד יסוד דרחל עצמה. והעולם
השלישי עצמה עומד שם באחורי הבחינה הזו  וזה העולם השלישי הוא אשר הוציא את
לילית חוה הראשונה כנז'. כי הלא שלשה אלו  הם  בחינת בריאה ויצירה ועשיה
והם בנצח הוד יסוד מלכות דבריאה ובנצח הוד יסוד  מלכות  דיצירה.  ובנצח
הוא יסוד מלכות דעשיה. וכל השלשה האלו הם בחינת אחורים  של  הנקבה.  וכנגד
השתים הראשונים דקדושה הם בחינת שתי הצפרים דקליפה אשר  שניהן  נתחברו
למטה בנוקבא תתאה שכנגד רחל לפי שאין הקליפה יכולה לעמוד כנגד  בינה  כנ"ל
וכנגד השלי' דקדושה ההיא היא לילי"ת חוה ראשונה שהיא בסיום מלכות  דרחל
והיא  עומדת  בנוקבא  דתהומא  רבא דבריאה ממש. ובפרש' וירא בשער הפסוקים
בפסוק הנה ילדה מלכה גם היא כו' נתבאר כל זה ואיך שתי הגבורות דקליפה נכללו
ונעשו  חד גבורה והיא עומדת למטה כנגד רחל דקדושה ונכללו שתיהן יחד שם
ונעשו  תרין מוחין חכמה ובינה שלה והיא מלכה אשת נחור. ובאחורים יש פלגש
אחת. ושמה  ראומה.  וגם  בה  נכללו  שתי פלגשים דקליפה שהם כנגד זלפה ובלהה
דקדושה נתחברו ונעשו תרין מוחין חכמה ובינה של פלגש זו הנקראת ראומה:

(ע"ג)  והנה  כנגד  שלשה מציאיות אלו אשר באחורי הנקבה גם יצאו מן
אחורי הזכר שהוא  זעיר אפין שלשה אנשים השנים הראשונים הם בחינת אותם השנים
אנשים מרגלים הנ"ל.  והשלישי  היא  אדם קדמ' בעלה דלילי"ת חוה הראשונה
וצריך שתדע כי להיות שהאורות  של  הנקבה  הם  מועטין  וגם כי הדינין שלה הם
חלשי' כנודע שהיא דינא רפיא.  לכן היו אחורים של הנקבות שהם זלפה ובלהה
יותר מבוסמו' וקדושו' ונישאו ליעק'  כנודע  אבל  האחורים  של זעיר אפין
להיות כי הם דינין קשים וגם האורות שלהם  הם  אורות  גדולים  ואין כח
באחורים הנז' לקבלם לכן לא נעשה מהם דבר שם למעלה  אבל  ירדו למטה והיו שם
בבחינת שנים האנשים המרגלים ובבחינת אדם קדמאה בעלה  דלילי"ת כנז' ולא נשאר
להם למעלה בקדושה שורש כלל. וכבר הודעתיך כי שני האנשים  המרגלים  האלו
הם תרין מוחין דזעיר אפין דקליפה דאצילות ואמנם ביחוד אחד  שמסר  לי  מורי
ז"ל ביאר לי מורי ז"ל ענין עוג מלך הבשן שהוא האחורים של זעיר אפין וצ"ע:

עוד  מצאתי  במאמר  הזה ביאור שני לרב זלה"ה תאנא עלמא חדא אשתמודע
לעילא כו' כבר  ביארנו  מאמר  זה למעלה אבל מצאתי פה דיוקים יתרים וראיתי
לכותבם. דע כי כמו שיש בקדושה תרין נוקבין לאה ורחל נשי זעיר אפין בין
בעולם אצילו' בין בכל עולם  של  בריאה  יצירה  עשיה כן הוא בקליפה בכל ארבע
עולמות אבי"ע. גם נתבאר לעיג  כי  תרין  מוחין דז"א דאצילות דבחינת קליפה
נקראים שנים אנשים המרגלים. ודע  כי  כנגדם  היו  שנים  אנשים המרגלים ששלח
יהושע לרגל את יריחו כי יהושע היא  הנוקבא  סיהרא  קדישא פני יהושע כפני
לבנה מלכות דאצילות הקדוש והיא סוד בהמה שהיא הויה דהיה"ין בגמטרי' ב"ן
והדדין שלה הם למטה בין רגליה כדמיון דדי בהמה  ומשם  יונקים ביום שנים
אנשים המרגלים הנ' שהם כלב ופנחס כי כלב גם הוא בגמטריא  ב"ן  ההוי"ה
דהיהין  ופנחס הוא אליהו שהוא בגמטריא ב"ן גם כן כי הם יונקי'  משם  ב"ן
בגמטריא בהמה ולפי שיונקים ביום שאין שם כל כך אחיזת הדינין והחיצונים  לכן
ינקי  בחשאי וז"א חרש לאמר כו' והנה בזמן שלמה המלך ע"ה (ד"ש ע"ד)  כל
הדינין  נתמתקו  ולכן  אפי'  השתים נשים זונות היתה להם עליה למעלה
באצילו'.  וזהו  אז  תבאנה  שתים  נשים זונות ודייקו בפרשת אחרי מות אז
תבאנה ולא  מקדמת  דנא כי אז סיהרא קיימא באשלמותא ואין פחד מן הקליפות
ולכן נתמתקו כל  הדינין  אבל כשהתחתונים חוטאים אז אלו השתי נשים מושלות
בעולם בסוד ונשים משלו בו:

שם  בדף  רי"ז  ע"ב  שו' כ"ו וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפיתחא
דר' יהודה והוה  עציב  נפק  ר'  יהודה כו' אמר ליה אתיא לגבך למבעי מינך
תלת מילין כו'. ענין  שאלה זו ששאל ממנו שיתפלל על קברו תפלתו ממש שבכל יום
ויום הטעם הוא כי הצדיק על ידי תפלתו מיחד ומקשר כל העולמו' כנודע אצלנו
וכנז' בהיכלות דבראשית ודפקודי  ועל  ידי היותו מתפלל עליו ביחוד ובקשר הזה
תוכל נשמתו גם היא לעלות עם  תפילתו  למעלה ולהיות כי השבעה ימים ראשונים
אפילו הצדיקים יש להם דין אז בימים  ההם.  ולכן  שאל  ממנו שאלה הנז' דתזיל
לקברי ותבעי בעותך עלי כל שבעה יומין.  עוד  דבר אחר היה נוסף באלו שני
הצדיקים כי הנה היו שנים חברי' משבע' החברים  שנמצאו  באדרא  קדישא. וכבר
הודעתיך כי שרש נשמותיהם הוא שרש אחד. גם הודעתיך  כי  ר'  יהודה  הוא מן
החסד ור' יצחק מן הגבורה ועל ידי החסד מתמתקת הגבורה ונכללת ועולה ולכן בחר
ר' יצחק בר' יהודה יותר מזולתו משבע' חביריו:

שם בדרמ"א ע"א ענין חסד חסדים גבורה גבורות כו' נתבאר בש' ההקדמות בספרי החדש בד' קכ"ד ע"א: